האם ידועה בציבור זכאית להיכלל בין יורשיו של המנוח כבת זוגו?

במאמר המובא לפניכם/ן, נעסוק בהחלטת בית המשפט לבקשתה של בת זוגו של המנוח. נבקש להעיר כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד, המבוסס על פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה, אך אין לראות בו כמחייב לנושא המובהר בו.

עובדות פסק הדין:

המבקשת הינה בת הזוג של המנוח שנפטר. לבן הזוג יש שני ילדים מגרושתו. המנוח הלך לעולמו בעקבות תאונת דרכים מצערת, בהיותו בן 44 בלבד, כאשר כאמור – הוא גרוש + 2 ילדים מגרושתו ולכאורה נמצא בזוגיות עם המבקשת והם חיים יחד כידועים בציבור. המנוח לא הותיר אחריו צוואה במותו, לכן, עזבונו על פי דין צריך להתחלק בין יורשיו. אמם של הקטינים הגישה בשם ילדיה, בקשה למתן צו ירושה, לפיו הקטינים הם יורשיו של אביהם המנוח, על פי דין.

המבקשת, הגישה התנגדותה בנושא הבקשה למתן צו ירושה, מאחר ולטענתה היא והמנוח היו ידועים בציבור, לכן הינה זכאית לרשת את צוואתו כבת זוגו, על פי דין. במקביל, הגישה המבקשת תובענה לסעד הצהרתי, לכך שיכירו בה כידועה בציבור של המנוח, הזכאית על פי דין לחלוק בעיזבונו כבת זוגו.

נעיר כי חוק הירושה, התשכ"ה–1965, קובע כי בהיעדר צוואה, עיזבון של מנוח יחולק באופן שווה בין ילדיו ובן/בת הזוג שלו בחיים. במקרה זה, היה על המבקשת להראות כי אכן הייתה בת זוגו בחייו.

טענות המבקשת:

המבקשת טוענת כי היא והמנוח הכירו והחלו לפתח מערכת יחסים זוגית ולאחר חודש החליטו לעבור לגור יחדיו וכן ניהלו מערכת יחסים כשל בעל ואישה, עד אשר המנוח הלך לעולמו. לדבריה, המנוח עבר להתגורר עמה וילדיו מגרושתו היו מגיעים לביתם, לבקרו כחלק מהסדרי הראייה הקבועים. המבקשת טוענת כי הם ניהלו חיי משפחה לכל דבר ועניין ואף החלו בתהליך של הפרייה חוץ גופית, צעד המוכיח כי המנוח ראה אותה כבת זוגו לחיים, שכן לשם הליך זה, נדרשת הסכמה מלאה של הצדדים.

טענת המשיבה:

המשיבה היא אמם של הקטינים, שטוענת כי המבקשת הייתה חברתו של המנוח ותו לא. מאחר ואינה עונה על הגדרה "ידועים בציבור", היא אינה זכאית להיכלל בין יורשיו של המנוח ולכן, על ילדיו, יורשיו הטבעיים על פי דין, לקבל את כלל ירושתו. כראייה לכך, טענה המשיבה, כי המנוח לא ערך צוואה לטובת המבקשת ומכאן, שהוא לא דאג להבטחת זכויותיה בדרך כלשהי.

החלטת בית המשפט:

הסוגיה שעמדה בפתחו של בית המשפט, היא האם המבקשת והמנוח היו "ידועים בציבור" ומכוח זאת, היא זכאית לרשת את צוואתו כבת זוגו?

בית המשפט פסק, כי לפי המבחנים שהותוו במהלך השנים מכוחה של פסיקת בתי המשפט ובית המשפט העליון, הרי שכדי להכריז על בני זוג כידועים בציבור, יש צורך בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים השזורים זה בזה: התנאי הראשון, הינו קיום חיי משפחה נורמטיבית – דהיינו, קיום מערכת יחסים אינטימית, כמו בין בעל ואישה, המושתתים על נאמנות ומסירות, המראות שבני הזוג קשרו גורלם זה בזו, למרות שבחרו שלא להינשא. התנאי השני, הוא ניהול משק בית משותף – תנאי שפורש בפסיקה כשיתוף במקום המגורים, כמקום התכנסות של השניים ושימוש בו להתנהלות השוטפת הנדרשת.

על פי העובדות שהובאו בפני בית המשפט, נקבע כי אין מחלוקת כי המבקשת והמנוח היו בקשר בתקופת זמן מסוימת ואף ניהלו מערכת יחסים אינטימית המושתת על יחסים של חיבה ואהבה. לכן, התנאי הראשון מתקיים. אולם, בכל הנוגע לתנאי השני, הן מהראיות והן מהעדויות, עולה כי בני הזוג לא התגוררו תחת קורת גג אחת ואף לא ניהלו משק בית משותף, במהלך זוגיותם. אין כל ראיה המצביעה על כך שיחסיהם התבססו כמערכת יחסים היכולה להצדיק הכרה בציבור.

בשל הכרעה ותובנה זו, נדחתה בקשתה של המבקשת להכיר בהם כידועים בציבור מנקודת הזמן שבה החליטו על הבאת ילד משותף לעולם. משום שהתנאים המצטברים לא התקיימו, נדחתה גם התנגדותה ובקשתה להיכלל כיורשת למנוח וכן נפסק כי יורשיו הטבעיים של המנוח הם שני ילדיו, שהעיזבון יחולק ביניהם, שווה בשווה.

מאמר זה נכתב בשיתוף עם משרד עו"ד גירושין יעקב בלס