מאת: משרד עורכי דין חגית הלוי ושות' – מחלקת דיני משפחה וירושה

כשצוואה כתובה פוגשת את "שכיב מרע"

בעולם המשפט, אנו רגילים לחשוב שמסמך כתוב, חתום ורשמי הוא "המלך". הרי לשם כך אנו עורכים צוואות מסודרות אצל עורך דין – כדי למנוע ספקות. אך פסק דין דרמטי שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (ת"ע 35459-02-13) הוכיח שוב: כאשר בית המשפט משתכנע באמיתות רצונו האחרון של המנוח, המילים שנאמרו בעל-פה עשויות לגבור גם על מסמך כתוב שנערך שנים קודם לכן.

במרכז הפרשה עמדה אישה ערירית, ללא ילדים, שהלכה לעולמה. בתיק היו מונחות שתי גרסאות סותרות לעתיד רכושה:

1. הצוואה הכתובה: צוואה מסודרת שערכה המנוחה בעבר, ובה הורישה את כל רכושה לחברתה ולילדי החברה.

2. הצוואה שבעל-פה: דברים שאמרה המנוחה על ערש דווי למכריה (שכניה), ובהם ביקשה לתת להם במתנה את אחת מדירותיה.

הדרמה בבית החולים

המנוחה, שמצבה הבריאותי הדרדר במהירות, אושפזה בבית החולים כשהיא מוגדרת במצב רפואי קשה ("שכיב מרע" בשפה המשפטית). בימיה האחרונים, מי שסעד אותה ותמך בה היו דווקא מכריה ושכניה, בעוד הזוכים על פי הצוואה הכתובה (החברה וילדיה) לא היו לצידה באותם רגעים קריטיים.

בשיחה דרמטית שהתקיימה בבית החולים, בנוכחות עדים, אמרה המנוחה למכריה כי היא רוצה להעניק להם את הדירה הקטנה שבבעלותה כמתנה על עזרתם. המכרים, שהבינו את גודל השעה, רשמו "זיכרון דברים" המתעד את דבריה. אולם, הם הגישו את המסמך לרשם הירושה באיחור ניכר, בניגוד למועדים הנוקשים הקבועים בחוק, הדורשים הפקדה "ככל האפשר בסמוך לאחר שניתנו הדברים".

לאחר פטירתה, התפתח קרב משפטי: החברה (הזוכה בצוואה הכתובה) טענה כי המסמך הכתוב גובר, וכי דברי המנוחה היו לכל היותר הבעת משאלה לא מחייבת, מה גם שזיכרון הדברים הוגש באיחור ולכן פגום. מנגד, המכרים טענו כי זוהי "צוואה בעל פה" המבטלת את ההוראה הקודמת בצוואה הכתובה לגבי הדירה.

הכרעת בית המשפט: האמת גוברת על הפרוצדורה

השופטת אלה מירז נדרשה להכריע בסוגיה המורכבת. מצד אחד, החוק מציב דרישות נוקשות מאוד לצוואה בעל פה (סעיף 23 לחוק הירושה): המצווה צריך להיות על סף מוות, לומר את הדברים בפני שני עדים, והעדים צריכים לרשום ולהפקיד את הדברים אצל הרשם בהקדם האפשרי. במקרה הזה, היה כשל פרוצדורלי ברור – האיחור בהגשה.

אולם, בית המשפט בחר ללכת עם הלב והאמת, תוך שימוש בסעיף 25 לחוק הירושה המאפשר "לרפא" פגמים בצוואה. השופטת קבעה שני עקרונות מנחים:

1. גמירות דעת מעל לכל ספק: בית המשפט השתכנע כי המנוחה הייתה צלולה, הבינה כי סופה קרב, ורצונה האמיתי והנחרץ היה להעניק את הדירה למכרים שתמכו בה ברגעיה הקשים. העובדה שהזוכים המקוריים לא היו שם בשבילה חיזקה את ההבנה שרצונה השתנה.

2. הפרוצדורה לא תנצח את הצדק: למרות האיחור בהגשת זיכרון הדברים לרשם הירושה, השופטת קבעה כי כאשר אין ספק באמיתות הדברים ובכך שהם משקפים את רצון המת, הפגם הפרוצדורלי לא ימנע את קיום הצוואה.

התוצאה: דבריה של המנוחה בעל-פה הוכרו כצוואה תקפה לכל דבר ועניין. הוראה זו גברה על הצוואה הכתובה המוקדמת, והדירה הועברה למכרים ולא לחברה שהופיעה בצוואה המקורית.

מה אפשר ללמוד מכך?

המקרה של המנוחה מחיפה מלמד אותנו לקח חשוב:

• צוואה בעל פה היא כלי חזק: החוק מאפשר לאדם הנוטה למות ("שכיב מרע") לשנות את צוואתו בדיבור פה. זהו "פתח מילוט" משפטי למצבים קיצוניים.

• הזנחת הקשר עולה ביוקר: הזוכים בצוואה הכתובה איבדו נכס יקר כי לא שמרו על קשר רציף עם המנוחה ולא היו שם ברגעיה האחרונים, רגעים שבהם רצונה השתנה.

• חשיבות התיעוד והמהירות: אם אדם יקר לכם מבקש לצוות לכם רכוש על ערש דווי, חובה לתעד את הדברים מיד, בנוכחות עדים, ולפנות לעורך דין בדחיפות כדי להפקיד את הדברים אצל הרשם. במקרה הזה בית המשפט סלח על האיחור, אך בתיקים אחרים זה עלול להוביל לפסילת הצוואה.

משרד חגית הלוי ושות' מתמחה בניהול תיקי ירושה מורכבים, לרבות מאבקים על תוקפן של צוואות בעל פה ומצבים של סתירה בין צוואות. אנו כאן כדי להילחם על רצונו האמיתי של המנוח.

המאמר מבוסס על פסק דין ת"ע (חי') 35459-02-13. התוכן נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.