עזר לידידתו להיכנס להריון באמצעות תרומת זרע, אולם זו תבעה אותו במזונות

התובעת, ביקשה מהנתבע "טובה אישית", להרות באמצעות זרעו, וזאת מבלי לקיים יחסי אישות, אלא באמצעות תהליך של הזרעה מלאכותית, ואכן כך קרה.השניים ערכו ביניהם הסכם לפיו לא תהא לתובעת כל טענה כלפי הנתבע בעתיד וכי היא ההורה הבלעדי של הקטינה שנולדה כתוצאה מההזרעה.אולם, כעבור שנתיים לאחר לידת הבת, החליטה האישה להגיש תביעת מזונות כנגד הנתבע בטענה שהעלות הכוללת למימון צרכי הקטינה עומדת על כ-10,000 ₪ בחודש.שופט ביהמ"ש לענייני משפחה בחדרה, טל פפרני, הבהיר בפסק דינו, כי טובת הילדה נמצאת בראש סדר העדיפויות, וקבע כי הנתבע לא יכול להתנער מאחריות לרווחתה. התחייבות הנתבע בהסכם לפיה לא יישא במזונותיה של הקטינה היא אינה מוסרית ואינה מחייבת את הקטינה ולכן תבוטל. לבסוף, קבע השופט פפרני, כי על הנתבע לשלם לבתו מזונות מופחתים בלבד, בסך של 1,500 ₪ כולל מדור, ובנוסף רבע מהוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינה.