משרד: 077-3487178 | נייד: 054-5487178 | [email protected]

[fusion_builder_container hundred_percent="no" equal_height_columns="no" hide_on_mobile="small-visibility,medium-visibility,large-visibility" background_position="center center" background_repeat="no-repeat" fade="no" background_parallax="none" parallax_speed="0.3" video_aspect_ratio="16:9" video_loop="yes" video_mute="yes" overlay_opacity="0.5" border_style="solid"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" layout="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" border_position="all" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="small-visibility,medium-visibility,large-visibility" center_content="no" last="no" min_height="" hover_type="none" link=""][fusion_text]

נישואין אזרחיים

תחום הנישואין והגירושין כפוף לדין הדתי, אשר בתי הדין הרבניים במדינת ישראל אמונים על השפיטה במסגרתו. כלומר, המשמעות היא שבמדינת ישראל אין הכרה פורמאלית בנישואין אזרחיים, אלא רק בנישואין הנערכים לפי הדין הדתי-אישי. הסיטואציה הזו יוצרת לא מעט קשיים, כמו למשל – במקרים שבהם בני הזוג אינם יכולים להינשא לפי הדין הדתי-אישי, או כאשר ישנם בני זוג שמטעמים אידאולוגיים נמנעים מלהינשא לפי הדין הדתי-אישי.

בשל חשיבותו הרבה של הנושא, חיברנו את המאמר שלהלן. מאמר זה יעסוק בכל הנוגע לנישואין וגירושין ויתמקד במיוחד בנישואין אזרחיים – החל מהדין הנהוג בארץ בנישואין וגירושין, הליך של נישואין אזרחיים במדינה זרה וכן מהו יחסה של המדינה לנישואין אלו. כמו כן נדון בשאלה מהו החיסרון של נישואין אזרחיים במדינה זרה וכן מה הדין בנוגע לגירושין בין בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים במדינה זרה. בנוסף, נתאר מה הדין באשר להסכם זוגיות. כל זאת לנוחיותכם/ן, קוראים וקוראות יקרים/ות:

חשוב להסביר כי המאמר הינו מאמר כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. לשם כך, ניתן לפנות למשרדנו ולתאם פגישת ייעוץ.

נישואין וגירושין במדינת ישראל

לפי חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג- 1952 (להלן: "חוק שיפוט בתי הדין הרבניים"), ענייני הנישואין והגירושין יהיו נתונים במדינת ישראל, בסמכות ייחודית לבתי הדין רבניים וכן נישואין וגירושין במדינת ישראל ייערכו לפי דין תורה, כלומר – בהתאם לחוק ההלכה היהודית ולא לפי הדין האזרחי אשר על חקיקתו אמונה הכנסת.

עוד לפני הקמת המדינה, כאשר השלטון בארץ ישראל היה שלטון המנדט הבריטי, חוקק חוק הנקרא "דבר המלך במועצתו לארץ ישראל". חוק זה הקנה לכל העדות הדתיות בארץ ישראל, את הסמכות לעסוק בשפיטה בתחום דיני האישות, דהיינו – בתחום הנישואין והגירושין ונגזרותיו של אותו תחום. בהתאמה, עד היום קיימים במדינת ישראל בתי דין דתיים-שרעים, אשר אמונים על שפיטה בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין אצל מוסלמים, בתי דין דתיים-דרוזים ובתי דין דתיים-נוצריים. באשר ליהודים, החליף חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, את הוראותיו של דבר המלך במועצתו, כך שהדין החל כיום הוא, שענייני נישואין וגירושין מוסדרים לפי הדין הדתי אשר חל על האזרח הישראלי.

המשמעות היא שישנם לא מעט מקרים שבהם זוגות אינם יכולים להינשא בארץ. כך למשל, אף אחת מהדתות בישראל אינה מכירה בנישואין חד מיניים, אלא להיפך: כל הדתות מכירות בנישואין אלו כחטא. אף אחת מהדתות האמורות גם אינה מכירה בנישואי תערובת, כלומר – בין בן דת אחת לבת דת אחרת ולהיפך. האפשרות היחידה במקרים כאלו, היא לקיים המרת דת ואז ניתן יהיה להינשא. אם לא די בכך, גם בדין הדתי-עברי קיימים איסורים על חיתון. למשל, במדינת ישראל יש יהודים רבים שזכאים לעלות למדינת ישראל ולקבל אזרחות מכוח חוק השבות, אך רבים מהם אינם מוכרים לפי ההלכה היהודית כיהודים, למרבה האבסורד. כך שרבים מהם אינם יכולים להינשא במדינת ישראל.

עוד קושי שמוטל על זוגות יהודים, הוא למשל כאשר מדובר בכהן וגרושה. גם נישואין אלו אסורים לפי ההלכה היהודית. כך גם כאשר מדובר בממזרים (שנולדו עקב קיום יחסי מין בין אישה נשואה לגבר אחר). את הקושי הקיים בשל הכפפת הדין הדתי-אישי על ענייני הנישואין והגירושין במדינת ישראל, תיאר נאמנה המלומד שיפמן בספרו על תחום דיני המשפחה במדינת ישראל. לאור חשיבות הדברים, נבקש לצטט את הדברים במלואם – "להכפפה זאת של הנישואין לממסדים הדתיים יש כיום מחיר גבוה למדי, חסרי דת אינם יכולים להינשא, בני זוג בני עדות דתיות שונות מנועים לעיתים מלהינשא, פסולי חיתון (על פי הגדרת הממסד הדתי) אינם רשאי להינשא, נישואין בין בני אותו מין אינם מוכרים ועוד. ישנם אזרחים שאינם יכולים להינשא כלל, ישנם מי שאינם יכולים להינשא כרצונם ויש מי שיכולים להינשא כרצונם אך כפופים בעל כרחם למערכת חוקים דתית, המטילה עליהם מגבלות המנוגדות למצפונם ואף מחייבת אותם לעיתים למסגרת יחסים הנראית להם זרה, שגויה ואף מקוממת. אלה המבקשים להתיר את הקשר הדתי מחויבים לעשות זאת על פי הדין הדתי ולעיתים בשל הוראותיו מוצאים את עצמם מעוגנים לקשר שאין הם מעוניינים בו עוד". (אבשלום וסטרייך ופנחס שיפמן, מסגרת אזרחית לנישואין וגירושין בישראל, נייר עמדה- מצל"ה (עורכת רות גביזון), בעמ' 21).

במדינת ישראל, כאמור, ענייני נישואין וגירושין מוסדרים לפי הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. המשמעות היא שכאשר בני זוג רוצים להתגרש, יהיה עליהם לפנות לבית הדין הרבני בתביעת גירושין. עתה, אנשים רבים אינם מודעים לכך, שתביעת גירושין היא למעשה תביעה משפטית לכל דבר ועניין. אדם העותר בפני בית הדין לגירושין, צריך להוכיח כי יש לו עילת גירושין מבין עילות הגירושין המוכרות בדין הדתי-עברי. כך למשל, עילת בגידה היא עילת גירושין, עילה של מורדת היא עילת גירושין, מעשה כיעור ביד האישה היא עילת גירושין וכן גם פגם או מום גופני, אשר מוכר בתור עילת גירושין. זאת ועוד: צד להליך גירושין רשאי להתנגד לגירושין ובמקרה כזה עשויים בני הזוג לקיים הליך גירושין מורכב וארוך, אשר בסופו יחליט בית הדין הרבני האם אכן הוכחה עילת גירושין. במידה והוכחה עילת גירושין, אזי יורה בית הדין על פסק דין לגירושין וסידור גט.

עניינים נוספים הנוגעים לגירושין ונישואין

כדי להשלים את התמונה, נציין בקצרה שבמסגרת הליך גירושין, ישנם נושאים נוספים שבני זוג צריכים להסדיר. לדוגמא – ענייני משמורת ילדים, כלומר – זוג נשוי המבקש להתגרש, יצטרך להסדיר מי ישמש בתור הורה משמורן על ילדיהם המשותפים וכן להסדיר את הסדרי הראיה שיוענקו להורה השני. נושא נוסף, הוא נושא מזוגות הילדים. נסביר: לפי הדין הדתי-אישי אב חייב במזונות ילדיו. בעת גירושין, ניתן לעתור עוד לפני מתן הגט לקבלת מזונות זמניים, עד פסיקת מזונות סופיים. נושא נוסף שיש להסדיר הוא נושא חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג. במהלך חיי הנישואין בני הזוג יצברו רכוש משותף בעמל ידיהם, אך בעת גירושין יהיה עליהם להכריע מי מהם מקבל את מה. כך שהליך גירושין, ככלל, לעולם אינו מתבטא רק בגירושין בבית הדין הרבני.

היחס בין בתי הדין הדתיים לבית המשפט לענייני משפחה

לפני שנדון בנישואין אזרחיים מן ההתחלה ועד הסוף, יש להכיר את השחקנים הרלוונטיים בכל הנוגע לנישואין אזרחיים וגירושין. כאמור, לבית הדין הרבני (ולבתי הדין הדתיים בכלל) יש סמכות בלעדית בכל הנוגע לנישואין. לבתי הדין הדתיים יש גם סמכות לעסוק בענייני מזונות, אך בעניינים אלו קיימת גם לבית המשפט לענייני משפחה סמכות מקבילה. עם זאת, לבית הדין הרבני והדתיים אין סמכות לעסוק בענייני רכוש ומשמורת ילדים. סמכות זו שמורה לבית המשפט לענייני משפחה. ככלל, לאחרון יש סמכות לעסוק בכל עניין משפחתי ובכל סכסוך במסגרת משפחתית. לדוגמא – אישור הסכמים בענייני משפחה, מזונות, משמורת, צוואות וירושות, יחסי ממון בין בני זוג, התרת נישואין (רלוונטי מאוד בתחום הנישואין האזרחיים – נדון בכך בהמשך), אימוץ ילדים ועוד.

עם זאת, לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בענייני משמורת ילדים ובענייני רכוש, רק כאשר אדם המגיש תביעת גירושין כורך בה את הנושאים אלו. במקרים כאלו, "רוכש" בית הדין הרבני סמכות לעסוק בנושאים הללו שבאופן רגיל אין לו סמכות לעסוק בהם. כמו כן, בני זוג יכולים להסכים על ניהול הליך בבית הדין הרבני ובכך האחרון "רוכש" לעצמו גם סמכות, כלומר – מכוח הסכמה.

מהם נישואין אזרחיים?

נישואין אזרחיים הם למעשה כינוי לנישואין שמוכרים ברוב מדינות העולם, שבהם מי שמבקש להינשא עושה כן באמצעות רישום פורמאלי בפני משרד הפנים המדינתי, או לעיתים בפני העירייה המקומית או הרשות המחוזית. במדינת ישראל, אין אפשרות לערוך נישואין אזרחיים, שכן אין חקיקה שמאפשרת זאת ובמקביל, הדין האישי-דתי הוא זה אשר חל על אזרחי ישראל בכל הנוגע לנישואין וגירושין.

עם זאת, האפשרות שכן קיימת במדינת ישראל, שגם היא לא ניתנה על ידי רשויות המדינה והכנסת, אלא הוכרה על ידי בית המשפט העליון, היא באמצעות נישואין במדינת זרה ולאחר מכן, רישום במשרד הפנים כזוג נשוי. ישנה אפשרות נוספת שהוכרה במדינת ישראל והיא מרשם ברית הזוגיות וזאת בהתאם לחוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע – 2010 (להלן: "חוק ברית הזוגיות). עם זאת, אותו חוק מתייחס רק לאנשים שהם חסרי דת, כלומר – לא יהודים, לא מוסלמים, לא נוצרים ולא בני דת מוכרת אחרת במדינת ישראל. גם על חוק זה נסביר בהמשך המאמר. עוד אפשרות שזוגות רבים בוחרים בה כיום במדינת ישראל, היא לא להינשא, אלא פשוט לערוך הסכם זוגיות. כלומר, הסכם שמסדיר את מערכת היחסים ואף מאושר בבית המשפט לענייני משפחה. גם על האפשרות הזו נסביר בהמשך.

נישואין במדינה זרה – כיצד?

כאמור, במדינת ישראל אין אפשרות לערוך נישואין אזרחיים, אלא ניתן להינשא במדינה זרה ואז להירשם במדינת ישראל – אצל רשם האוכלוסין במשרד הפנים, כזוג נשוי. פסיקת בית המשפט העליון הכירה באפשרות זו, כאשר רישום במשרד הפנים הוא בעצם רישום פורמאלי אבל אין בו הלכה למעשה כדי להכיר בזכות מהותית והיא הזכות להינשא. כך תיאר בית המשפט העליון – "הננו מחליטים כי במסגרת מעמדו הסטטיסטי-רישומי של מרשם האוכלוסין ועל רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (בין תושבי ישראל ובין בין מי שאינם תושבי ישראל). התשובה לשאלות אלה, בהן אין אנו מכריעים היום, קשה היא וסבוכה". בג"ץ 3045/05 יוסי בן-ארי נ' יו"ר מנהל האוכלוסין, (פורסם בנבו). בפסקה 36. כך שכיום קיים מצב מוזר, שבו זוגות רבים נוסעים למדינות זרות, נישאים על פי דיני המדינה הזרה, חוזרים ארצה ונרשמים במרשם האוכלוסין. הנישואין הללו לא מוכרים מבחינה מהותית, אך לצורך זכויות וחובות בני הזוג, הם מוכרים בכל מוסד כנישואין לכל דבר ועניין.

שאלה אחרת שעולה היא: כיצד נישאים במדינה זרה? ככלל, זוגות ישראלים רבים נישאים במדינות זרות, כגון – קפריסין (בשל הקרבה), צ'כיה (בשל הנוחות והאפשרות) וכן קנדה שאף מכירה בנישואין חד מיניים. נישואין במדינה זרה, חייבים – לפי פסיקת בית המשפט העליון – להיות מוכרים על ידי המדינה שבה הם נערכו. כלומר, אם נערכו נישואין חד מיניים במדינה שלא מכירה כלל בתוקף הנישואין, הרי שאז גם הנישואין בארץ לא יוכרו ולא יהיה ניתן לערוך רישום במרשם האוכלוסין.

לכן, בעת עריכת נישואין אזרחיים יש להציג גם רישום נישואין וחתימת אפוסטיל. כדי לפתוח בקשה לנישואין במדינה זרה, יש להציג תמצית רישום ממשרד הפנים המעידה על רווקותם של בני הזוג, שהרי ריבוי נישואין הוא עבירה פלילית ברוב העולם וגם במדינת ישראל. נעיר, כי נישואין הנערכים במדינה זרה, כאשר לאחר מכן נערך רישום במדינת ישראל, מקנים לזוג הנשוי את כל הזכויות המוקנות לשאר הזוגות הנשואים כדת משה וישראל. כלומר, זכויות בתחום דיני המס, הביטוח הלאומי, זכויות חברתיות ועוד.

נישואין במדינה זרה – בהיעדרם של בני הזוג, האם אפשרי?

בעבר, הייתה תופעה של נישואין אשר נקראו "נישואי אל סלוודור" ונישואין "פרגוואי". באותן מדינות, בני הזוג לא היו צריכים כלל להתייצב על מנת להינשא, אלא שניתן היה לעשות זאת באמצעות מיופה כוח. כלומר, אדם מקומי שהיה מטפל בכל הטפסים ופונה בעצמו לרשם הנישואין. כיום החוקים באותן מדינות השתנו ולא ניתן להינשא ללא נוכחות בני הזוג, אלא בנוכחות של לפחות אחד מבני הזוג. כאמור, על מנת שנישואין יוכלו להיות מוכרים בארץ לצורך רישום במשרד הפנים, על הנישואין להיות מוכרים לפי דיני המדינה שבה נערכו הנישואין.

גירושין מנישואין אזרחיים

נראה שנישואין במדינה זרה, הם אכן אופציה ראויה לזוגות רבים שלא יכולים להינשא בשטח מדינת ישראל, בין אם משום שמדובר בזוגות מעורבים (דהיינו – בני דתות שונות) או זוגות חד מיניים, או סתם בני זוג שלא מעוניינים מטעמים אידאולוגיים להינשא על פי הדין הדתי-אישי. עם זאת, נישואין במדינה זרה הם בבחינת "אליה וקוץ בה", מסיבה מאוד פשוטה. כאשר נישואין במדינה זרה נערכים על ידי בני זוג שהיו יכולים להינשא במדינת ישראל, על פי הדין הדתי-אישי, הרי שבעת גירושין, יהיה על בני הזוג להתגרש לפי הדין החל במדינת ישראל. כידוע, הדין החל בנושא הוא כי נישואין וגירושין נערכים לפי הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. במילים אחרות, על בני הזוג יהיה להגיש תביעה לגירושין בבית הדין הרבני. במקרה כזה, יהיה עליהם לנהל הליך גירושין לכל דבר ועניין, אפילו אם מלכתחילה הסיבה לכך שביקשו להינשא במדינה זרה, הייתה הרצון להימלט מהדין הדתי.

עם זאת, שונה הדבר כאשר מדובר בבני זוג שלא היו יכולים מלכתחילה להינשא במדינת ישראל ומבקשים להתגרש עתה, לאחר שנישאו במדינה זרה. במקרה כזה, הרי שהדין הדתי-אישי לא רלוונטי מבחינתם. לכן, יהיה על בני זוג אלו להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. לתביעה זו קוראים תביעה להתרת נישואין. מדובר בתביעה שבמסגרתה בית המשפט מורה על הפסקת הנישואין של בני הזוג. עם זאת, כדי שלא לפגוע בדיני הנישואין והגירושין לפי הדין הדתי, על בית המשפט לערוך בירור עם נשיא בית הדין הדתי של כל עדה דתית ולקבל חוות דעת שלפיה בני הזוג אינם נשואים על פי אחת מהדתות הרלוונטיות אליהן. לאחר קבלת חוות דעת זו, יורה בית המשפט לענייני משפחה על הפסקת הנישואין, או במילים אחרות – על התרת נישואין.

מהו הסכם חיים משותפים?

דרך נוספת שבעזרתה בני זוג עוקפים את הדין הדתי, הינה באמצעות חיים משותפים בתור ידועים בציבור. חלקם אף ממסדים את הקשר, באמצעות עריכת הסכם חיים משותפים. הסכם לחיים משותפים הוא הסכם שבמסגרתו בני זוג מסדירים את כל התנהלות חייהם, החל מהחובה לנהוג בכבוד ועד החובה לנהוג באחריות הורית (במידה ויביאו ילדים לעולם) וכן לנהוג בדרך מסוימת בעת פרידה. כך למשל, רבים מסדירים במסגרת הסכם לחיים משותפים את חובת המזונות וגובהם לטובת ילדיהם וכן את הדין בכל הנוגע למשמורת הילדים בעת פרידה. הסכם לחיים משותפים הוא בעל משמעות וחשיבות רבה, לכן גם הוא מאושר לעיתים תכופות – בבית המשפט לענייני משפחה. אנו מציעים שבמידה ואתם מעוניינים לערוך הסכם חיים משותפים, עשו זאת בעזרתו של עורך דין משפחה בעל ניסיון בהסכמים אלו, שכן מדובר בהסכמים ארוכים ומפורטים. כך שאם נסכם את הנקודה הזו, נוכל לומר שהסכם חיים משותפים ובכלל זה מתכונת של חיים כידועים בציבור, הם עוד סוג של נישואין אזרחיים ובוודאי עוד אפשרות לעקוף את הדין הדתי-אישי בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין.

ברית הזוגיות – ונישואין אזרחיים

בשנת 2010 חוקק במדינת ישראל חוק ברית הזוגיות. לכאורה מדובר בחוק נהדר, שלמעשה מעניק את האפשרות בפעם הראשונה במדינת ישראל, לערוך נישואין אזרחיים. אך יופי לחוד ומציאות לחוד, שכן חוק ברית הזוגיות הוא חוק מאוד מצומצם, לא מבחינת הוראותיו, אלא מבחינת תחולתו. החוק חל רק על חסרי דת, כלומר אזרחים ישראלים שאינם בני דת המוכרת במדינת ישראל.

לכאורה, מדובר בחוק שמקנה את כל האפשרויות שרוב אזרחי ישראל היו רוצים בהן במסגרת נישואין אזרחיים. הוא אינו פוגע בדין הדתי-אישי, אלא רק קובע אפיק מקביל. למשל, החוק מקים מוסד של רשם ברית זוגיות, שהוא אמון על רישום זוגות לפי חוק זה ומחיקת זוגות בהתאם לחוק זה. כמו כן, החוק כלל אינו נוקט במילים נישואין וגירושין, שהם בעצם מונחים דתיים, אלא במונח ברית הזוגיות.

כך שמי שמבקש להירשם בתור בא בברית זוגיות, צריך להיות חסר דת, מעל גיל 18 ולא נשוי לפי דת אחרת. רשם ברית הזוגיות יערוך רישום, לאחר פרק זמן שבו ניתן יהיה להציג התנגדויות. בעת פרידה, ניתן לפנות לרשם בבקשה למחיקת בני הזוג מהמרשם, בהסכמה או לא בהסכמה.

לסיכום

במאמר זה עסקנו במבט-על בכל הנוגע לנישואין אזרחיים. הסברנו כי במדינת ישראל אין אפשרות חוקית ומוסדרת לערוך נישואין אזרחיים, אלא באמצעות מספר דרכים עקיפות. הדרך האחת היא נישואין במדינה זרה ורישום במשרד הפנים, כפי שתיארנו בהרחבה במאמר זה. הדרך השנייה היא לקיים זוגיות בתור ידועים בציבור ואף לערוך הסכם לחיים משותפים. הדרך השלישית רלוונטית לחסרי דת: ניתן להירשם אצל רשם ברית הזוגיות לפי חוק ברית הזוגיות. מעבר לכך ולהתייעצות פרטנית המותאמת לנסיבות ספציפיות בתחום המורכב הזה, מומלץ לפנות לעורך דין דיני משפחה.

[/fusion_text][/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]

 
לפגישה ללא תשלום - לחץ

לתיאום
פגישת היכרות
ללא תשלום
עם עו"ד חגית הלוי
התקשרו:

077-3487178
054-5487178

או צרו איתנו קשר באמצעות הטופס

משרד עורכי דין חגית הלוי ושות'