האם הגישה תביעה להגדלת מזונות בסכום מופרז, השופט נעתר חלקית לתביעתה

האם, הגישה תביעה כנגד בעלה לשעבר להגדלת מזונות מסך של 1,850 ₪ עבור בנם הקטין אשר נמצא במשמורת משותפת וביקשה כי ביהמ"ש יפסוק סך של 5,164 ₪ עבור הוצאות הקטין, כלומר, פי שתיים וחצי מהסך המקורי. האם טענה בתביעתה כי מצבה הכלכלי הורע בשל כך שהכנסותיה הצטמצמו, בן זוגה החדש אשר תמך בה כלכלית עזב וכן חל גידול ניכר בהוצאות הקטין במשך כ-7 השנים שחלפו מאז הגירושין.שופט ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, ארז שני, התייחס בפסק דינו (בתמ"ש 45124-02-12) לטענותיה של התובעת וקבע כי תביעת מזונות בסך העולה על 5,100 ₪ לחודש לקטין אחד, אינה סבירה וניתן היה אולי להבינה, לו היה מדובר "באב אמיד ללא עוררין", אך לא כך המקרה שלפנינו.השופט המשיך לנזוף באם כאשר כתב בפסק דינו כי אילו הכנסות האם אכן קטנו, הרי שמצופה ממנה למצוא מדור זול יותר ולהפחית בהוצאות שאינן הכרחיות: "מצופה למשל מן האם, כי לעת הקטנת מקור הכנסותיה או מתנותיה, מכל סיבה שהיא, תמצא היא מדור זול יותר ולא תסתפק באמירה "לא מצאתי", כי לא תדרוש "טואלטיקה" לקטין בסך 2,400 ₪ לשנה וסך דומה לימי הולדת ודמי כיס – הרי בקטין כבן 10 מדובר"באשר לטענתה של האם לפיה הוצאותיה הלכו וגדלו ככל שבנה גדל, פסק השופט, כי עצם העובדה שקטין גדל אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי כשלעצמה, אלא אם כן מצטרפת אליה נסיבה מהותית נוספת – שאינה קשורה בגילם: "עצם התבגרותו של קטין ושינוי מערך צרכיו, כנובע מהתבגרותו, הייתה עניין שהיה צפוי מראש גם עת אושר ההסכם ומשכך, ומשלא נטען להוצאה שלא ניתן היה לצפותה ואין היא אלא פרי התפתחותו הטבעית של הקטין, אין בעצם התבגרותו של הקטין כדי להרים את נטל שינוי הנסיבות הדרוש".מאידך, קיבל השופט חלק מטענותיה של התובעת ולאחר שביצע שקלול של מכלול הנסיבות, קבע בפסק דינו כי אכן יש להגדיל את תשלום המזונות אותו משלם האב לאם, אולם הסכום יגדל בסך של 350 ₪ בלבד לכל חודש, כך שלמעשה האב הנתבע ישלם עבור מזונות בנו הקטין סך 2,200₪ לכל חודש.