מה חשוב לדעת בעת עריכת הסכם ממון?

הסכם יחסי ממון הוא חוזה שנחתם בין בני זוג כאשר תכליתו העיקרית הינה להבטיח כי עם תום חיי הנישואין לא יתגלעו מחלוקות כלכליות בין בני הזוג, כך שכל אחד מהם יהיה זכאי לקבל ולהחזיק את מה שהובטח לו בהסכם טרום הנישואין. כלומר, בני הזוג בוחרים באופן עצמאי כיצד תתבצע חלוקת הרכוש והנכסים ביניהם באמצעות קביעת החלוקה בהסכם.במידה ולא נחתם הסכם ממון, הרי שיש ללכת לפי ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון, לפיו במידה ובני זוג מתגרשים, כל אחד מהם יהיה זכאי לקבל מחצית מהנכסים שנצברו במהלך תקופת נישואיהם.מלבד חלוקת הממון בין הצדדים, רשאים בני הזוג לקבוע בהסכם גם הסכמות נוספות דוגמת גובה  דמי המזונות, זכויות סוציאליות ירושות או מתנות עתידיות.היתרון המרכזי בעריכת הסכם ממון הוא מניעת התדיינות משפטית מכוערת ומאבקים על הרכוש המשותף בביהמ"ש בתום הנישואין, דבר אשר עשוי להזיק לשני הצדדים ובעיקר לילדים!

כיצד ניתן לתת להסכם הממון תוקף משפטי מחייב?

ע"פ ס' 2(א) לחוק יחסי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, הסכם ממון וכל שינוי שיערך בו בעתיד יהא טעון אישור של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג, קרי בית הדין הרבני במקרה ומדובר בבני זוג יהודים.

האם ביהמ"ש יכול לתת תוקף להסכם ממון שלא אושר?

שאלה זו לא קיבלה מענה חד משמעי ע"י בתי המשפט בישראל. ואולם, בהתאם להלכה הפסוקה, ככל שצדדים להסכם נהגו על פיו, יהיו הם מושתקים לטעון האחד כלפי משנהו להעדר תוקף רק בשל העובדה שההסכם לא אושר בביהמ"ש וזאת מכוח עקרון תום הלב.לכן, בהחלט יתכן מקרה בו על אף העובדה שהסכם הממון לא אושר כאמור בחוק, הרי שביהמ"ש עשוי ליתן להסכם שכזה תוקף משפטי מחייב.

האם בורר יכול לאשר הסכם ממון?

בפס"ד פלמונית נ' פלמוני שניתן לאחרונה ע"י ביהמ"ש העליון, קבע השופט יורם דנציגר, כי בורר אינו מוסמך לאשר הסכם ממון שהתגבש בין בני זוג במהלך הליך בוררות שהתנהל לפניו וליתן להסכם כזה תוקף של פסק בוררות, שכן הסכם ממון צופה פני גירושין תמיד יהא טעון אישור של ביהמ"ש לענייני משפחה או של  בית הדין הרבני, אשר נדרשים לוודא כי בני הזוג עשו את ההסכם "בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו".עוד הובהר, בפסק הדין, כי בורר יכול לסייע לגיבוש הסכם הממון אך אין בסמכותו לאשר אותו ולתת לו תוקף משפטי מחייב.כאשר הסכם הפשרה שהתגבש בין בני הזוג במהלך הבוררות הינו הסכם "רגיל", אין כל מניעה עקרונית שהבורר יעניק להסכם כזה תוקף של פסק בוררות, וזאת כמובן בתנאי שהצדדים הסמיכוהו לעשות כן.הליך אישורו של פסק בוררות כזה זהה להליך אישורו של פסק בוררות "רגיל" המכריע במחלוקות לגופן, ובית המשפט יבחן את בקשת האישור בהתאם לחוק הבוררות. לעומת זאת, כאשר ההסכם שהתגבש הינו הסכם ממון, הרי שהחוק שחל עליו בראש ובראשונה הינו חוק יחסי ממון בין בני זוג, ולכן הסכם כזה טעון אישור של בימ"ש למשפחה או ביה"ד הדתי המוסמך בהתאם לחוק יחסי ממון ולא בהתאם לחוק הבוררות.משכך, אף אם הצליח הבורר לפשר בין בני הזוג וסייע להם לגבש הסכם ממון המסדיר את הסכסוכים ביניהם, ואף אם בני הזוג הסכימו להסמיך את הבורר לאשר את הסכם הממון וליתן לו תוקף של פסק בוררות – הבורר אינו רשאי ליטול לעצמו סמכות זו.לכן, בבואנו לערוך הסכם ממון, עלינו לאשרו מיד עם חתימתו בפני בית המשפט לענייני משפחה או בפני בית הדין הרבני, אחרת הסכם הממון עשוי להיות חסר תוקף משפטי ולכן לא יגשים את תכליתו המקורית שהיא מניעת סכסוכים משפטיים עתידיים שעשויים להיות ארוכים ומתישים.