דמי שימוש ראויים בבית משותף: כיצד בית המשפט למשפחה בבאר שבע פתר סכסוך בן שנים על זכויות מגורים?

שופט: אריאל ממן | תאריך פרסום פסה"ד: 25 באוגוסט 2025 | ערכאה: בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע

הרקע העובדתי

מדובר בזוג אשר התחתן כדת משה וישראל בשנת 2008 כאשר הנתבעת הייתה גרושה ואם לילד בן 13, בעוד התובע היה רווק. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים ובשנת 2021 עזב התובע את הבית המשותף. כשנה לאחר מכן, בשנת 2022 חתמו הצדדים על הסכם גירושין שקיבל תוקף בבית הדין הרבני.

תנאי הסכם הגירושין

בהסכם התחייב התובע לשלם לנתבעת 5,000 שקל חודשיים למשך 24 חודשים. כמו כן, התחייב שלא להגיש במשך תקופה זו תביעה לדמי שימוש ראויים. עם זאת, הסכם זה כלל סייג חשוב: אם בית המשפט יקבע שהנתבעת מונעת את פירוק השיתוף בנכס, תעמוד לתובע האפשרות לתבוע דמי שימוש ראויים.

הסכסוך בבית המשפט

התובע תבע לחייב את הנתבעת בדמי שימוש ראויים החל מיוני 2023. לשיטתו שמאי קבע כי דמי השימוש הראויים עומדים על 7,900 שקל חודשיים, כאשר חלקו של התובע בהם הוא 3,950 שקל.

טענות הנתבעת

הנתבעת טענה שלוש טענות עיקריות:

ראשית, טענה מקדמית לפיה התביעה הוגשה בניגוד לתקנות בית המשפט למשפחה. בתביעה הרכושית המקורית משנת 2022 לא נכלל סעד של דמי שימוש ראויים, ולכן היה על התובע לתקן את כתב התביעה במקום להגיש תביעה חדשה.

שנית, הנתבעת הבחינה בין תקופות שונות: תקופת הנישואים (לא רלוונטית), התקופה של 24 החודשים שבהם התחייב התובע שלא להגיש תביעה, ותקופה שלישית בה לא הגיש התובע תביעה למרות שהתחייבות ההסכם כבר הסתיימה.

שלישית, הנתבעת טענה שלא מנעה את פירוק השיתוף. היא בעצמה הגישה תביעה לפירוק שיתוף וביקשה שזה יבוצע במסגרת איזון המשאבים הכולל, כפי שקבע בית המשפט בהחלטותיו.

טענות התובע

התובע טען שתביעתו נולדה לאחר הסכם הגירושין, שכלל הסכמות לעניין פירוק השיתוף בבית. יש לקרוא את ההסכם בראי המציאות שבה הנתבעת אמרה בדיון הראשון שהיא מעוניינת בשלום בית. התובע טען כי העיכוב בפירוק השיתוף התחיל לאחר הגשת חוות דעת האקטואר ביוני 2023, ובשעה שהנתבעת לא הסכימה לפירוק שיתוף מיידי, קמה לו עילת תביעה.

החלטת בית המשפט

דחיית הטענה המקדמית של הנתבעת

בית המשפט קבע שחובה עליו לברר את התביעה ואין להורות על מחיקתה. קבלת טענה זו מהווה שימוש לרעה בטענות פרוצדורליות המנוגדות לרוח התקנות.

השופט ממן הדגיש עיקרון חשוב: בית המשפט למשפחה אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם צמצום ההתדיינות בין בני משפחה. בעת שקיימת מציאות שכיחה שבה נוח לבן זוג אחד שלא לבצע פירוק שיתוף, בעוד בן הזוג השני נדרש לממן את המשך המגורים של בן זוגו לשעבר בנכס, היאחזות דווקנית בהוראות התקנות מהווה התעלמות מההיבטים הקשורים בסכסוך המשפחתי.

עצם קיומה של התביעה והחשש מפני פסיקת דמי שימוש ראויים הביאו את הנתבעת להסכמה עניינית לפרק את השיתוף בבית (על פי תביעה שהוגשה שלוש שנים קודם לכן).

קביעת תקופת החיוב

בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת ביחס לתקופה הראשונה (תקופת הנישואים) והשנייה (תקופת ההסכם). עם זאת, קיבל את טענות התובע ביחס לתקופה השלישית והרביעית.

בית המשפט קבע שהתובע לא הוכיח שהעיכוב בפירוק השיתוף בתוך התקופה שחלות לגביה הוראות ההסכם הוא עיכוב המצדיק קביעה שהנתבעת "מונעת את פירוק השיתוף".

עם זאת, בית המשפט קבע שעל פי דיני החוזים, בחלוף שנתיים ממועד החתימה על ההסכם, קמה לתובע הזכות לדרוש דמי שימוש ראויים בגין השימוש הבלעדי של הנתבעת בנכס.

הכלל המשפטי

בית המשפט הפנה להלכה של בית המשפט העליון הקובעת שככלל, מיום הגירושין ואילך, משמנועים הצדדים לחיות תחת קורת גג אחת, יש לפסוק דמי שימוש ראויים. הכלל הוא פסיקת דמי שימוש והחריג הוא פטור שיינתן רק בנסיבות של ויתור מפורש.

בית המשפט קבע שבעת שהתובע גילה דעתו הרבה קודם לכן מהן גבולות ההסכמה שניתנה על ידו להמשך המגורים של הנתבעת בבית (כפי שקבע הסכם הגירושין - עד שנתיים), בחלוף תקופת ההסכמה חלה חבות בדמי שימוש ראויים, גם אם התביעה הוגשה בפועל מספר חודשים לאחר מכן.

דמי שימוש ראויים - כמה פסק בית המשפט?

בית המשפט קבע שעל הנתבעת לשלם לתובע דמי שימוש ראויים בסך של 3,950 שקלים חודשיים, החל מחודש אוקטובר 2024 ועד למועד החתימה על הסכם מכר בהתאם להוראות הצו לפירוק שיתוף. בנוסף, בית המשפט חייב את הנתבעת בהוצאות משפטיות מופחתות בסכום של 7,500 שקלים.

מה ניתן ללמוד מפסק הדין?

ראשית, הסכמות בהסכמי גירושין אינן סופיות לנצח. בעת שמציאות משתנה, בית המשפט עשוי לקבוע שההסכמה המקורית כבר אינה קיימת.

שנית, בני זוג שעוזבים את הבית המשותף צריכים להיות מודעים לכך שעזיבה זו אינה מהווה ויתור סופי על זכויות כלכליות. אם בן הזוג שנותר בבית מעכב את פירוק השיתוף, עלול להיווצר חיוב בדמי שימוש ראויים.

שלישית, תקופות המתנה בהליכים משפחתיים יכולות להיות יקרות מאוד. כל חודש שעובר בו בן זוג אחד מתגורר בבית המשותף ללא תשלום דמי שימוש עלול להצטבר לחיוב משמעותי.

רביעית, בתי משפט למשפחה מוסמכים לסטות מסדרי הדין כאשר זה נדרש לשם עשיית משפט צדק. זה אינו אומר שניתן להתעלם מהתקנות, אך זה אומר שהתקנות אינן מוחלטות.

פסק הדין משקף גישה מאוזנת בין הצורך בסדרי דין ברורים לבין הצורך בצדק מהותי בסכסוכי משפחה. בעוד שהשופט ממן דחה חלק מטענות התובע, הוא קיבל את הטענה המהותית שלו - שהנתבעת חייבת בדמי שימוש ראויים החל מתום תקופת ההסכמה.