הסכם גירושין שאושר בבית הדין – האם ניתן לחזור בו?

בית הדין הרבני בתל אביב | פסק דין מס' 996028/3 | הדיין הרב רפאל זאב גלב | תאריך: 2025

בפסק דין חשוב שפורסם לאחרונה, עסק בית הדין הרבני בתל אביב בשאלה משפטית עמוקה שעולה שוב ושוב בהליכי גירושין: האם צד שחתם על הסכם גירושין ואישר אותו בערכאה שיפוטית יכול לחזור בו מהמוסכם ביניהם, כאשר הצדדים עדיין לא התגרשו בפועל?

התשובה שנתן בית הדין הרבני בתל אביב, היא חד משמעית: לא. דיין בית הדין הרב רפאל זאב גלב קבע בפסק הדין כי כל עוד שני הצדדים נותרים איתנים בדעתם להתגרש ולא חזרו בכנות לשלום בית אמיתי, אין להם הזכות לפתוח מחדש הסכם שכבר אושר בבית הדין וקיבל תוקף של פסק דין.

תיאור המקרה

פסק הדין עסק בזוג שנישא בשנת 1997 ולהם שישה ילדים. לאחר שנים של קונפליקט, אלימות מילולית ופיזית, וחוסר יחסי אישות, החליטו הצדדים בשנת 2014 לערוך הסכם גירושין מפורט. בהסכם זה, בין היתר, הסכימה האישה לוותור על כתובתה, בעוד שהבעל הסכים להעביר את חלקו בדירה המשותפת לאישה כנתינה אגב גירושין.

בית הדין אישר את ההסכם בנובמבר 2014 ונתן לו תוקף של פסק דין. עם זאת, הצדדים לא התגרשו באותו זמן. במקום זאת, הם חזרו לדור תחת קורת גג אחת, בטענה שהם מנסים שלום בית. מצב זה נמשך שש שנים נוספות.

בשנת 2020, הבעל הגיש תביעה לביטול ההסכם, בטענה שהוא היה אנוס בעת החתימה, שלא היה מיוצג על ידי עורך דין, שהוא לא הבין את משמעות ההסכם, וכי ההסכם מקפח אותו בצורה בלתי סבירה. הוא טען גם שהחזרה לשלום בית ביטלה את ההסכם מאליו.

טענות הבעל

הבעל הציג מספר טענות לביטול ההסכם:

1. אונס וחוסר ייצוג משפטי: הבעל טען שהוא נגרר להליך שיזמה האישה, שלא היה מיוצג על ידי עורך דין, וכי מצבו הרגשי בעת החתימה היה קשה.
2. חוסר הבנה וגמירות דעת: הבעל טען שלא הבין את משמעות ההסכם ולא היה בעל דעה מלאה בעת החתימה.
3. הסכם מקפח: הבעל טען שההסכם אינו הוגן ומקפח אותו, שכן הוא ויתר על הנכס היחיד שלו (חלקו בדירה) בתמורה לוויתור על מזונות הילדים.
4. סתירה בהסכם: הבעל הצביע על סתירה בין הטקסט המודפס לבין ההוספה בכתב יד בסעיף העוסק בדירה.
5. חזרה לשלום בית: בנוסף טען הבעל שהחזרה לשלום בית בטלה את ההסכם מאליו.
6. שיהוי בביצוע: עוד נטען כי השיהוי בביצוע ההסכם, כמו גם החלפת טיוטות להסכם חדש בשנת 2019, מהווה הוכחה למחילה.

טענות האישה

האישה, מצידה, טענה:

1. הסכם הוגן: ההסכם התחשב במצבו הכלכלי של הבעל, שכן הוא לא היה עובד בעת ההסכם, ולכן לא חויב בתשלומי מזונות.
2. הבעל היה היוזם: הבעל עצמו היה זה שיזם את ההליך, ואף זייף את חתימתה.
3. אין חזרה לשלום בית אמיתי: הצדדים לא חזרו לשלום בית אמיתי, אלא רק חזרו לדור תחת קורת גג אחת מטעמים כלכליים ולטובת הילדים.
4. ההסכם אושר כדין: ההסכם אושר בבית הדין לאחר שהצדדים הצהירו שקראו אותו בעיון רב, עשוהו בהסכמה חופשית, והבינו את משמעותו.

ניתוח בית הדין את המקרה

הרב רפאל זאב גלב, דיין בית הדין הרבני בת"א דחה את כל טענות הבעל:

1. בעניין האונס וחוסר הייצוג: בית הדין קבע שאף אם הבעל לא היה מיוצג על ידי עורך דין, זה לא הופך אותו לאנוס. אף אחד לא הכריח אותו לחתום על ההסכם. בנוסף, גם האישה לא היתה מיוצגת, כך שאין כאן אי-שוויון בייצוג.
2. בעניין חוסר ההבנה: בית הדין הצביע על כך שהצדדים הצהירו בפרוטוקול הדיון בעת אישור ההסכם שקראו אותו בעיון רב, עשוהו בהסכמה חופשית, והבינו את משמעותו. זו חזקה חוקית שלא ניתן להתגבר עליה בקלות.
3. בעניין ההסכם המקפח: בית הדין קבע שגם אם ההסכם אינו סימטרי, זה לא מהווה בסיס לביטול. כל עוד שני הצדדים הסכימו בהסכמה חופשית, בית הדין לא יתערב בשיקולי הכדאיות שלהם. הבעל עצמו הודה בחקירה שההסכם התחשב בו בהיגיון, שכן לא חויב בתשלומי מזונות.
4. בעניין הסתירה בהסכם: בית הדין קבע שהוספה בכתב יד גוברת על הטקסט המודפס. אמנם היה פגם פרוצדורלי בכך שלא חתמו על ההוספה בנפרד, אך זה לא מהווה בסיס לביטול ההסכם כולו.
5. בעניין החזרה לשלום בית: זו הייתה הנקודה המרכזית בפסק הדין. בית הדין קבע שהחזרה לשלום בית אמיתי יכולה אכן לבטל הסכם גירושין. עם זאת, בנידון זה, בית הדין מצא שלא היתה חזרה לשלום בית אמיתי.

הצדדים דרו בחדרים נפרדים, לא קיימו יחסי אישות, לא יצאו ביחד לחופש או לסעדות, ולא דיברו זה עם זה. הם הגדירו את המצב כ"ניסיון שלום בית", אך בפועל זה היה רק דחיית הגירושין מטעמים כלכליים ולטובת הילדים. בית הדין קבע שזה לא מהווה שלום בית בהגדרה ההלכתית.

6. בעניין השיהוי בביצוע: בית הדין קבע שטענת מחילה היא טענה גרועה מאוד. השיהוי בביצוע ההסכם, או החלפת טיוטות, אינם מהווים הוכחה למחילה. האישה ידעה שיש לה "פת בסלה" בדמות ההסכם שאושר בבית הדין.

פסק הדין מציג כללים משפטיים חשובים בעניין תוקפו של הסכם גירושין שאושר בבית הדין. בית הדין קבע שיש להבחין בין מספר מצבים:

1. כאשר שני הצדדים חפצים בגירושין אך מי מהם רוצה לשפר את הישגיו הרכושיים: בעניין זה, אין להם הזכות לחזור בהם מהסכם שאושר.
2. כאשר שני הצדדים חזרו בהסכמה לשלום בית אמיתי: בעניין זה, ההסכם בטל מאליו.
3. כאשר צד אחד חוזר בו מהסכמה לגירושין ודורש שלום בית: בעניין זה, הוא יכול לחזור בו מההסכם, אלא אם כן מדובר בחיוב בגט.

הכלל המשפטי שעליו הסתמך בית הדין הוא שהסכם גירושין שאושר בבית הדין וקיבל תוקף של פסק דין הוא איתן וסופי, כמו כל פסק דין אחר. לא ניתן לחזור בו אלא בנסיבות חריגות מאוד.

מה פסק בית הדין?

בסופו של דבר, בית הדין דחה את תביעת הבעל לביטול ההסכם שאושר בבית הדין וקבע שהצדדים יתגרשו כהסכמתם ויקבע מועד לסידור הגט. פסק הדין של בית הדין הרבני בתל אביב מדגיש את החשיבות והחוזק של הסכמי גירושין שאושרו בבית הדין. אלה אינם מסמכים שניתן לשנות בקלות, אלא פסקי דין בעלי תוקף משפטי מחייב. הבעל, שניסה לחזור בו מהסכם שאישר בעצמו, נתקל בדחיה חד משמעית מצד בית הדין.