בית משפט לענייני משפחה בחיפה הכריע לאחרונה בעניין אכיפת פסק דין למשמורת שניתן בשבדיה ודן בשאלה האם יכול להיות לו תוקף גם בישראל?

סכסוכים משפחתיים בין-מדינתיים מהווים אחד מהאתגרים המורכבים ביותר שעומדים בפני מערכת המשפט הישראלית. כאשר זוג נישא בחוקים של מדינה אחת, מתגורר בשנייה, וקטינים בעלי אזרחויות מרובות נמצאים במרכז הסכסוך, בתי המשפט נאלצים להתמודד עם שאלות מורכבות של סמכות שיפוט, זכויות הורים בין-מדינתיות, וטובת הילדים בהקשר גלובלי. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, כערכאה ראשונה בישראל, מצא עצמו לאחרונה בחזית של מלחמה משפטית זו, כאשר הוצרך להכריע לא רק בשאלות עקרוניות של משמורת וזמני שהות, אלא גם בשאלות טכניות של אכיפת פסקי דין זר (המכונה בישראל: "פסק חוץ") בענייני משפחה בישראל.

בפסק הדין שהוציא השופט אפרים ציזיק ביום 4 בינואר 2026, התמודד בית המשפט לענייני משפחה בחיפה עם סוגיה משפטית קריטית: האם ניתן לאכוף בישראל פסק דין שניתן בשבדיה בעניין משמורת קטינים, גם כאשר הנתבע טוען שפסק הדין התבסס על עובדות שקריות ושלא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להשמעת טענותיו? הכרעה זו אינה משפיעה רק על הצדדים בתיק זה, אלא קובעת קדימון משפטי חשוב לעתידם של סכסוכים משפחתיים בין-מדינתיים בישראל.

הרקע: סכסוך משפחתי בין-מדינתי על רקע חטיפת קטינים

זוג ישראלי, שנישא על פי הדין המוסלמי, עברה להתגורר בשבדיה כשבועיים לאחר נישואיהם, כאשר הנתבע בעל אזרחות שבדית. במהלך תקופת נישואיהם נולדו שני קטינים בעלי אזרחות ישראלית ושוודית, בעוד שלאם אושר רישיון שהייה קבוע בשבדיה.

בקיץ 2023, הגיעה האם ביחד עם הקטינים לביקור מתוכנן בישראל, אך סירבה לשוב לשבדיה, בטענה שהאב ביצע כלפיה מעשי אלימות והתעמרות נפשית. בתגובה, הגיש האב תלונה למשטרת שבדיה בגין חטיפת הקטינים לישראל ופנה למשרד החוץ השוודי לקבלת סיוע.

המקרה הפך לסיוט משפטי מורכב, המערב מערכות משפטיות בשלוש מדינות שונות ושאלות עקרוניות בדבר סמכות שיפוט, זכויות הורים וטובת הילדים בהקשר בין-מדינתי.

אמנת האג וחוק אכיפת פסקי חוץ

בתאריך 23 באוגוסט 2023, הגיש האב תובענה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה להשבת הקטינים לשבדיה בהתאם לחוק אמנת האג. בדצמבר 2023, קיבל בית המשפט בחיפה את התובענה וקבע כי יש מקום להורות על השבתם של הקטינים לשבדיה, בכפוף לתנאים מסוימים שיאפשרו את שובם תוך הפחתת סיכונים לנקיטת מעשי אלימות.

התובעת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בו התייחסה לחריגים הקבועים בחוק אמנת האג. בתאריך 31 במרץ 2024, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, וקבע כי נסיבות המקרה אינן עולות בקנה אחד עם החריגים שבאמנה, וכי ניתן לקבל מענה משפטי וסוציאלי הולם בשבדיה.

פסק הדין השבדי: משמורת בלעדית לאם

במקביל, התנהלו הליכים משפטיים בבית המשפט בשבדיה, שפסקו ביום 15 ביוני 2024. בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי בשבדיה כי קיים סיכון שהקטינים יהיו חשופים לאלימות מצד האב וכי הם יהיו עדים לאלימות כלפי אמם.

בהתאם לממצאים אלה, קבע בית המשפט השבדי כי האב אינו מתאים לשמש כאפוטרופוס בלעדי על הקטינים, וכי גם אפוטרופסות משותפת לא יכולה להימשך. לכן, האפוטרופסות על הקטינים הוענקה לאם בלבד.

בנוגע לזמני השהות, קבע בית המשפט השבדי כי אין זה מתאים להורות על מפגשים פיזיים בין הקטינים לאביהם בשלב זה. במקום זאת, הוסכם כי הקטינים יקבלו זכות למפגשים עם האב באמצעות שיחות ווידיאו במשך שעה כל פעם, שלוש פעמים בשבוע.

התובענה לאכיפה בישראל: טענות הצדדים

בתאריך 25 ביוני 2024, הגישה התובעת לבית משפט בחיפה תובענה לאכיפת פסק הדין השבדי. בחוות דעת משפטית שצירפה מעורכת דין בסטוקהולם, טענה כי על פי הדין השבדי, היא סוברנית לפעול על פי שיקול דעתה האישי ולעבור עם הקטינים לכל מדינה בעולם, בהתאם לשיקול דעתה וללא צורך בהסכמת האב, משום שהוענקה לה אפוטרופסות בלעדית.

התובעת טענה כי יש להקיש מהוראות הדין השבדי, המתייחסות למקרי משמורת משותפת, וכי האב אינו יכול למנוע ממנה להישאר בישראל ביחד עם הקטינים או לעבור להתגורר בכל מדינה בעולם שבה תבחר להתגורר עימם.

מנגד, טען האב כי פסק הדין השבדי הינו שגוי, שניתן על בסיס עובדות מסולפות ובסתירה לפסיקות ישראליות, וכי בית המשפט בשבדיה התעלם מקביעות המומחים בדבר מצבה הנפשי של האם ומכך שהתלונות כנגדו בוטלו, וכן מהשתלבותם הטובה של הקטינים במערכת החינוך בשבדיה.

טען גם כי פסק הדין מתעלם מעקרון טובת הילדים, בעיקר משום שהקטינים הועברו על ידי האם באופן כוחני משבדיה לישראל, תוך התעלמות מרצונם האישי, וכן מהשפעת המצב המלחמתי בישראל על מצבם הנפשי.

טענות ההגנה של האב וכיצד התייחס אליהן בית המשפט

האב הציג מערך טענות הגנה מקיף, המנסה לחדור דרך שערי אכיפת פסק הדין הזר. בראש וראשונה, טען האב כי פסק הדין השבדי התבסס על עובדות שקריות שהוצגו בפני בית המשפט בשבדיה, כלל תרגום כוזב של פסק דינו של בית המשפט בחיפה מדצמבר 2023, מכתבים מזויפים מטעם עורכת הדין של התובעת, והצגת קביעות של ביהמ"ש העליון בישראל באופן מסולף. לטענתו, התובעת הטעתה את בית המשפט השבדי בטענה שעמדתה התקבלה על ידי בית המשפט העליון בישראל, דבר שלא היה נכון.

האב טען גם כי התובעת פעלה באופן נלוז, בהצגת נתונים סותרים בפני בתי משפט שונים: מצד אחד הציגה האם אותו כאדם מסוכן ואלים בפני בית המשפט השבדי, ומאידך טענה האם בפני בית הדין השרעי בעכו כי המדובר באדם אמיד מאוד כלכלית. בנוסף, טען האב הנתבע כי בית המשפט בשבדיה התעלם מעובדות חשובות, כגון ביטול התלונות כנגדו במשטרת שבדיה בגין ביצוע מעשי אלימות, וכן מהשתלבותם הטובה של הקטינים במערכת החינוך בשבדיה.

בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ, טען האב כי יש לדחות את התביעה על יסוד סעיף 6(א)(1) לחוק, המתייחס למקרים שבהם פסק דין זר ניתן על יסוד טענות מרמתיות, וכן על יסוד סעיף 6(א)(2) לחוק, המתייחס לשלילת זכות הטיעון בשל התשתית הכוזבת שהוצגה על ידי התובעת.

עם זאת, בהכרעתו, דחה השופט ציזיק את כלל טענות ההגנה של האב. נקבע כי טענות אלה, בדבר תרגום שגוי ומעוות של פסקי דין, עיוות הכרעות, ואי מתן הזדמנות נאותה להשמעת טענותיו, היו צריכות להיטען כבר במהלך שלב הערעור ולהיבחן על ידי בית המשפט העליון בסטוקהולם, ולא בבית משפט ישראלי בשלב אכיפת הפסק.

עוד נקבע כי מקום שלמתנגד אכיפת פסק החוץ הייתה האפשרות להעלות את כלל הטענות במסגרת הליך משפטי שהתקיים לבקשתו, וללא הגבלת זכות הטיעון, הרי שההגנה לפי סעיף 6(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ, לא תחול. כלומר, מאחר שהאב היה מיוצג בהליך בשבדיה והעלה טענות משפטיות, הוא לא יישמע בטענה שלא ניתנה לו אפשרות סבירה לטעון טענותיו.

בנוסף, נכתב בפסה"ד כי בית המשפט בישראל אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הדין הזר ואינו בוחן מחדש את הממצאים העובדתיים או המשפטיים שנקבעו בו. הנטייה המובהקת היא לכבד את הפסק כמות שהוא, וגם טעויות קשות ובולטות שנפלו בו, בין אם בחוק ובין אם בעובדה, לא יהוות כשלעצמן עילה למניעת אכיפתו. זה משקף עיקרון משפטי חשוב: כדי לשמור על יציבות בין-מדינתית ועל כבוד למערכות משפטיות זרות, בתי משפט ישראליים אינם מתערבים בהכרעות של בתי משפט זרים, אלא רק בנסיבות חריגות מאוד.

כיצד הכריע לבסוף בית המשפט?

בסופו של דבר, קבע השופט ציזיק כי פסק הדין השבדי הינו אכיף וניתן לביצוע במדינת ישראל, מאחר ולא מתקיימות ההגנות הקבועות בחוק בפני אכיפתו, ולכן התובענה לאכיפת פסק חוץ התקבלה.

השלכות מעשיות: מה ניתן ללמוד מפסק הדין?

פסק הדין שניתן לאחרונה בחיפה מבהיר כי בתי המשפט לענייני משפחה בישראל נוטים ככלל לאכוף פסקי חוץ זרים בעניינים משפחתיים וליתן להם תוקף משפטי בישראל, זאת כל עוד הליך זר התנהל בהוגנות סבירה ובהתקיים התנאים הקבועים בחוק אכיפת פסקי חוץ חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958. מאידך, הנטל על הנתבע הטוען שאין לאכוף את פסק הדין הזר אינו נטל סתמי. לא תספיק לנתבע להעלות טענה סתמית על סמך סעיף 6 לחוק האכיפה על מנת לעצור את אכיפת הפסק. על הנתבע להרים את נטל הראיה על מנת לחסות תחת כל אחת מן ההגנות שבסעיף. כלומר, הנטל על הנתבע הינו נטל ממשי הדורש ביסוס ראייתי, כאשר הוכחת התנאים אמורה להיעשות שלא על דרך הצהרה בעלמא.

עבור אנשים הנמצאים בסכסוכים משפחתיים בין מדינתיים, פסק הדין שניתן לאחרונה מדגיש את החשיבות הקריטית של ייצוג משפטי מקצועי בשלבים המוקדמים של ההליך.

משרדנו מתמחה בטיפול בתביעות לאכיפת פסקי דין זרים בעניינים משפחתיים, ומעניק שירותים מקיפים הכוללים: הערכה של אפשרויות אכיפת פסק הדין בישראל, הכנת תיעוד משפטי מדויק וחוות דעות משפטיות בעניין דין זר, הגשת תביעות לאכיפת פסק החוץ בערכאות הישראליות המתאימות, וטיפול בהגנה מפני תביעות מסוג זה. משרדנו עומד לצידכם בכל שלב של התהליך, מהתכנון הראשוני ועד לאכיפת פסק הדין שניתן בחו"ל בישראל, ומספק ייעוץ משפטי המומחה בנושאים מורכבים אלה.