תוכן העניינים

1. הדילמה של זוגות רבים: איך דואגים לבן הזוג בלי לקפח את הילדים?
2. מהי צוואה הדדית ומה ההבדל בינה לבין צוואה רגילה?
3. עקרון ההסתמכות: הלב הפועם של הצוואה ההדדית
4. תיקון 12 לחוק הירושה: המהפכה שהגבילה את יכולת השינוי
5. ה"מלכוד": האם ומתי אפשר לבטל צוואה הדדית?
6. יתרונות וחסרונות: האם זה הפתרון הנכון עבורכם?
7. למה חשוב לערוך צוואה הדדית אצל עורך דין מומחה?
8. שאלות ותשובות נפוצות (FAQ) בנושא צוואות הדדיות

הדילמה של זוגות רבים: איך דואגים לבן הזוג בלי לקפח את הילדים?

מהי צוואה הדדית ומה ההבדל בינה לבין צוואה רגילה?

1. שתי צוואות נפרדות: מסמך אחד לבעל ומסמך אחד לאישה, שנערכו באותו זמן ובאותו מעמד, והוראותיהם זהות (הבעל מוריש לאישה, והאישה מורישה לבעל).
2. מסמך אחד משותף: מסמך יחיד עליו חתומים שני בני הזוג יחד.

עקרון ההסתמכות: הלב הפועם של הצוואה ההדדית

תיקון 12 לחוק הירושה: המהפכה שהגבילה את יכולת השינוי

ה"מלכוד": האם ומתי אפשר לבטל צוואה הדדית?

1. כל עוד שני בני הזוג בחיים

• התנאי: עליו לשלוח הודעה בכתב לבן הזוג השני על כוונתו לבטל את הצוואה.
• התוצאה: ברגע שנמסרה ההודעה – שתי הצוואות ההדדיות בטלות ומבוטלות בו-זמנית.

2. לאחר פטירת אחד מבני הזוג

• התנאי לשינוי לפני חלוקת העיזבון: עליו להסתלק (לוותר) מהירושה שקיבל לטובת המנוח, לטובת הילדים או אחיו של המנוח.
• התנאי לשינוי לאחר חלוקת העיזבון: עליו להחזיר (בפועל) את כל הרכוש או הכספים שירש מכוח הצוואה ההדדית לעיזבון.

יתרונות וחסרונות: האם זה הפתרון הנכון עבורכם?

למה חשוב לערוך צוואה הדדית אצל עורך דין מומחה?

• זוגות צעירים: ירצו לרוב להשאיר גמישות לבן הזוג שנותר בחיים לבנות חיים חדשים ולשנות את הצוואה בעתיד.
• פרק ב': ירצו מנגנונים שונים לחלוטין כדי להגן על ילדים מנישואים קודמים.

שאלות ותשובות נפוצות (FAQ) בנושא צוואות הדדיות

The post "אני מוריש לך, את מורישה לי": המדריך המלא לצוואה הדדית (כולל יתרונות, חסרונות וטיפים משפטיים) appeared first on עו"ד לענייני משפחה חגית הלוי ושות'.

מאת: משרד עורכי דין חגית הלוי ושות' – מחלקת דיני משפחה וירושה

כשצוואה כתובה פוגשת את "שכיב מרע"

בעולם המשפט, אנו רגילים לחשוב שמסמך כתוב, חתום ורשמי הוא "המלך". הרי לשם כך אנו עורכים צוואות מסודרות אצל עורך דין – כדי למנוע ספקות. אך פסק דין דרמטי שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (ת"ע 35459-02-13) הוכיח שוב: כאשר בית המשפט משתכנע באמיתות רצונו האחרון של המנוח, המילים שנאמרו בעל-פה עשויות לגבור גם על מסמך כתוב שנערך שנים קודם לכן.

במרכז הפרשה עמדה אישה ערירית, ללא ילדים, שהלכה לעולמה. בתיק היו מונחות שתי גרסאות סותרות לעתיד רכושה:

1. הצוואה הכתובה: צוואה מסודרת שערכה המנוחה בעבר, ובה הורישה את כל רכושה לחברתה ולילדי החברה.

2. הצוואה שבעל-פה: דברים שאמרה המנוחה על ערש דווי למכריה (שכניה), ובהם ביקשה לתת להם במתנה את אחת מדירותיה.

הדרמה בבית החולים

המנוחה, שמצבה הבריאותי הדרדר במהירות, אושפזה בבית החולים כשהיא מוגדרת במצב רפואי קשה ("שכיב מרע" בשפה המשפטית). בימיה האחרונים, מי שסעד אותה ותמך בה היו דווקא מכריה ושכניה, בעוד הזוכים על פי הצוואה הכתובה (החברה וילדיה) לא היו לצידה באותם רגעים קריטיים.

בשיחה דרמטית שהתקיימה בבית החולים, בנוכחות עדים, אמרה המנוחה למכריה כי היא רוצה להעניק להם את הדירה הקטנה שבבעלותה כמתנה על עזרתם. המכרים, שהבינו את גודל השעה, רשמו "זיכרון דברים" המתעד את דבריה. אולם, הם הגישו את המסמך לרשם הירושה באיחור ניכר, בניגוד למועדים הנוקשים הקבועים בחוק, הדורשים הפקדה "ככל האפשר בסמוך לאחר שניתנו הדברים".

לאחר פטירתה, התפתח קרב משפטי: החברה (הזוכה בצוואה הכתובה) טענה כי המסמך הכתוב גובר, וכי דברי המנוחה היו לכל היותר הבעת משאלה לא מחייבת, מה גם שזיכרון הדברים הוגש באיחור ולכן פגום. מנגד, המכרים טענו כי זוהי "צוואה בעל פה" המבטלת את ההוראה הקודמת בצוואה הכתובה לגבי הדירה.

הכרעת בית המשפט: האמת גוברת על הפרוצדורה

השופטת אלה מירז נדרשה להכריע בסוגיה המורכבת. מצד אחד, החוק מציב דרישות נוקשות מאוד לצוואה בעל פה (סעיף 23 לחוק הירושה): המצווה צריך להיות על סף מוות, לומר את הדברים בפני שני עדים, והעדים צריכים לרשום ולהפקיד את הדברים אצל הרשם בהקדם האפשרי. במקרה הזה, היה כשל פרוצדורלי ברור – האיחור בהגשה.

אולם, בית המשפט בחר ללכת עם הלב והאמת, תוך שימוש בסעיף 25 לחוק הירושה המאפשר "לרפא" פגמים בצוואה. השופטת קבעה שני עקרונות מנחים:

1. גמירות דעת מעל לכל ספק: בית המשפט השתכנע כי המנוחה הייתה צלולה, הבינה כי סופה קרב, ורצונה האמיתי והנחרץ היה להעניק את הדירה למכרים שתמכו בה ברגעיה הקשים. העובדה שהזוכים המקוריים לא היו שם בשבילה חיזקה את ההבנה שרצונה השתנה.

2. הפרוצדורה לא תנצח את הצדק: למרות האיחור בהגשת זיכרון הדברים לרשם הירושה, השופטת קבעה כי כאשר אין ספק באמיתות הדברים ובכך שהם משקפים את רצון המת, הפגם הפרוצדורלי לא ימנע את קיום הצוואה.

התוצאה: דבריה של המנוחה בעל-פה הוכרו כצוואה תקפה לכל דבר ועניין. הוראה זו גברה על הצוואה הכתובה המוקדמת, והדירה הועברה למכרים ולא לחברה שהופיעה בצוואה המקורית.

מה אפשר ללמוד מכך?

המקרה של המנוחה מחיפה מלמד אותנו לקח חשוב:

• צוואה בעל פה היא כלי חזק: החוק מאפשר לאדם הנוטה למות ("שכיב מרע") לשנות את צוואתו בדיבור פה. זהו "פתח מילוט" משפטי למצבים קיצוניים.

• הזנחת הקשר עולה ביוקר: הזוכים בצוואה הכתובה איבדו נכס יקר כי לא שמרו על קשר רציף עם המנוחה ולא היו שם ברגעיה האחרונים, רגעים שבהם רצונה השתנה.

• חשיבות התיעוד והמהירות: אם אדם יקר לכם מבקש לצוות לכם רכוש על ערש דווי, חובה לתעד את הדברים מיד, בנוכחות עדים, ולפנות לעורך דין בדחיפות כדי להפקיד את הדברים אצל הרשם. במקרה הזה בית המשפט סלח על האיחור, אך בתיקים אחרים זה עלול להוביל לפסילת הצוואה.

משרד חגית הלוי ושות' מתמחה בניהול תיקי ירושה מורכבים, לרבות מאבקים על תוקפן של צוואות בעל פה ומצבים של סתירה בין צוואות. אנו כאן כדי להילחם על רצונו האמיתי של המנוח.

המאמר מבוסס על פסק דין ת"ע (חי') 35459-02-13. התוכן נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

The post "המילים האחרונות חזקות מהנייר": הדרמה המשפטית שביטלה צוואה כתובה לטובת הבטחה בעל-פה appeared first on עו"ד לענייני משפחה חגית הלוי ושות'.

כוונות טובות לא מספיקות בבית המשפט

אחד העקרונות המקודשים ביותר בדיני הירושה הוא "מצווה לקיים את דברי המת". השופטים, עורכי הדין והמחוקק – כולם שואפים למטרה אחת: לוודא שהרכוש של המנוח יחולק בדיוק כפי שהוא רצה.

אך מה קורה כאשר הרצון ברור כשמש, אך הדרך שבה הוא הובע אינה עומדת בדרישות הנוקשות של החוק? פסק דין מטלטל שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (ת"ע 30943-05-17) חושף את האמת המרה: לעיתים, הפרוצדורה גוברת על המהות, וצוואה שמשקפת את רצון המת – נזרקת לפח.

במאמר זה נסקור את המקרה הכואב, נבין מהי "צוואה בכתב יד", ומדוע ניסיון לחסוך בעריכת צוואה מקצועית עלול לעלות למשפחה ביוקר רב.

הסיפור שהסתיים במפח נפש

המקרה המדובר עסק במסמך שהותיר אחריו מנוח. על פניו, המסמך נראה כצוואה לכל דבר ועניין. הוא היה מפורט מאוד, כלל הוראות מדויקות לגבי הקבורה ולגבי חלוקת הרכוש, ואף נשא את חתימתו של המנוח ואת התאריך.

יותר מכך – לאחר הפטירה, בני המשפחה (התובעים והנתבעת) היו משוכנעים שזוהי צוואה תקפה. הם אפילו החלו לפעול לפי ההוראות שבה, מתוך אמונה שהם מקיימים את רצונו האחרון של יקירם. בית המשפט עצמו ציין בפסק הדין כי:

"נראה כי ידיעתו וכוונתו של המנוח ביחס למסמך עליו חתם הייתה, כי המדובר בצוואה לכל דבר ועניין… המסמך משקף לכאורה את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח".

אז איפה הבעיה? הבעיה הייתה שהמסמך לא נכתב בכתב ידו של המנוח. המנוח רק חתם עליו והוסיף תאריך, אך גוף הטקסט נכתב (ככל הנראה הודפס או נכתב על ידי אדם אחר).

המלכודת המשפטית: סעיף 19 לחוק הירושה

החוק בישראל מכיר בארבע דרכים לערוך צוואה. אחת הדרכים הפשוטות והנגישות ביותר היא "צוואה בכתב יד". היתרון שלה הוא שלא צריך עדים ולא צריך עורך דין. אדם יכול לקחת דף ועט ולכתוב את צוואתו.

אולם, המחוקק הציב תנאי ברזל בסעיף 19 לחוק הירושה:

"צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו, ותיחתם בידו".

שימו לב למילים "תיכתב כולה". לא "רובה", לא "חתימתה", אלא כולה. הרציונל הוא הגנה מפני זיופים: קל לזייף חתימה על מסמך מודפס, אך קשה מאוד לזייף מסמך שלם בכתב ידו של אדם אחר.

במקרה הנדון, מכיוון שהמנוח לא כתב את תוכן הצוואה בכתב ידו, המסמך נכשל במבחן הסף. הוא לא יכול להיחשב כ"צוואה בכתב יד".

"ידינו כבולות": מדוע השופט לא תיקן את הטעות?

רבים שואלים: "אבל אם השופט יודע שזה מה שהמנוח רצה, למה הוא לא יכול להפעיל שיקול דעת ולהכשיר את הצוואה?".

התשובה טמונה בסעיף 25 לחוק הירושה. סעיף זה מעניק לבית המשפט סמכות לרפא פגמים בצוואה (למשל, אם נפל טעות בתאריך או בחתימת העדים), אך ורק אם מתקיימים "מרכיבי היסוד". לגבי צוואה בכתב יד, החוק קובע שמרכיב היסוד הוא שהצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה.

ברגע שהיסוד הזה חסר – אין לבית המשפט סמכות חוקית להציל את הצוואה. כפי שנכתב בפסק הדין:

"כתב ידו של המצווה הוא תנאי מקדמי והכרחי… ובלעדי מרכיב יסודי וחיוני זה… קצרה ידו של בית המשפט מלהושיע".

התוצאה הייתה ביטול הצוואה. הרכוש חולק ככל הנראה לפי "ירושה על פי דין" (ברירת המחדל של החוק), בצורה שונה לחלוטין ממה שהמנוח תכנן ורצה.

השיעור החשוב לכולנו

המקרה הזה הוא תמרור אזהרה בוהק לכל מי ששוקל לערוך צוואה "ביתית". הרצון לחסוך בהוצאות משפטיות או הפשטות שבכתיבת מסמך בבית, עלולים להוביל לתוצאות הרסניות.

הטעויות הנפוצות בצוואות בכתב יד:

1. הדפסה וחתימה: אנשים מדפיסים צוואה במחשב ורק חותמים עליה. זו אינה צוואה בכתב יד והיא חסרת תוקף (אלא אם נערכה בפני עדים כחוק).
2. עזרה מחבר: נותנים למישהו עם כתב יד יפה לכתוב עבורם, והם רק חותמים. גם זה פסול.
3. שילובים: כתיבת חלק מהצוואה והדפסת חלק אחר.

סיכום: אל תשאירו מקום לספק

צוואה היא המסמך המשפטי החשוב ביותר שאדם משאיר אחריו. היא קובעת את עתיד יקיריו ואת גורל מפעל חייו. כפי שראינו, גם כוונות טהורות ורצון ברור לא יספיקו מול דרישות החוק הפורמליות.

במשרד חגית הלוי ושות', אנו נתקלים שוב ושוב במשפחות שנקרעות לגזרים בגלל טעויות ניסוח או פגמים צורניים בצוואות שנערכו ללא ליווי מקצועי. אל תתנו לבירוקרטיה לנצח את הרצון האחרון שלכם. עריכת צוואה אצל עורך דין המתמחה בדיני ירושה מבטיחה שהמסמך יהיה תקף, חוקי, ויעמוד בכל מבחן משפטי – גם שנים רבות לאחר מכן.

הסקירה מבוססת על פסק דין ת"ע 30943-05-17. האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי.

The post הטרגדיה של הצוואה שנכתבה מהלב – אך נפסלה על ידי החוק appeared first on עו"ד לענייני משפחה חגית הלוי ושות'.

מאת: משרד עורכי דין חגית הלוי ושות' – מחלקת דיני משפחה וירושה

מבוא: רעידת האדמה שאחרי הצו

הליך הירושה בישראל הוא הליך סדור ומובנה. אדם הולך לעולמו, יורשיו פונים לרשם לענייני ירושה, מגישים בקשה לצו ירושה (בהעדר צוואה) או לצו קיום צוואה, מפרסמים מודעות בעיתונות, ממתינים תקופה להתנגדויות – ובסופו של יום, ניתן הצו המיוחל.

עבור רוב האנשים, רגע קבלת הצו הוא רגע של "סוף פסוק". זהו הרגע שבו מתחילה חלוקת העיזבון: הדירות נרשמות בטאבו על שם היורשים, הכספים בבנקים משוחררים, והמשפחה מנסה לחזור לשגרה.

אך מה קורה כאשר חודשים, או אפילו שנים לאחר מכן, מתגלה לפתע צוואה בתוך ספר ישן בספרייה הביתית? מה קורה כשמתדפק על הדלת אדם הטוען שהוא ילד ביולוגי של המנוח שלא ידעתם על קיומו? או כאשר מתברר שהצוואה שקוימה הייתה מזויפת?

במצבים אלו, העולם המשפטי והאישי מתהפך. המתח שבין "האמת העובדתית" (מה המנוח באמת רצה או מי הם באמת היורשים) לבין "יציבות המשפט" (הצורך לסיים הליכים ולהמשיך הלאה) מגיע לשיאו.

במאמר מקיף זה, נצלול לעומקו של סעיף 72 לחוק הירושה, ננתח את פסק הדין המכונן בעניין לשינסקי, ונסביר בפירוט מתי בית המשפט יסכים להחזיר את הגלגל לאחור – ומתי הדלת תינעל בפניכם לנצח.

פרק א': המסגרת הנורמטיבית – סעיף 72 לחוק הירושה

נקודת המוצא המשפטית היא שצו ירושה או צו קיום צוואה הם פסקי דין לכל דבר ועניין (In Rem – תקפים כלפי כולי עלמא). המערכת המשפטית סולדת מפתיחת תיקים סגורים. העיקרון השולט הוא "סופיות הדיון" (Res Judicata). המערכת שואפת ליציבות, כדי לאפשר ליורשים ולצדדים שלישיים (למשל, קונים שרכשו דירה מיורש) ודאות כלכלית.

עם זאת, המחוקק הישראלי הכיר בכך שבדיני ירושה, האמת חשובה לא פחות מהיציבות. לכן, סעיף 72(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, מעניק סמכות מיוחדת לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט לתקן או לבטל צו שניתן.

לשון החוק קובעת:

"נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו…"

על פניו, נשמע פשוט. יש עובדה חדשה? נתקן את הצו. אך בפועל, בתי המשפט הציבו חומות גבוהות מאוד סביב הסעיף הזה. הסמכות היא שיקול דעת, ולא חובה אוטומטית.

פרק ב': "המבחן המשולש" – הלכת לשינסקי נ' שפירא

פסק הדין המנחה שמלווה את עולם הירושה כבר עשרות שנים הוא ע"א 516/80 לשינסקי נ' שפירא. בפסק דין זה, בית המשפט העליון התווה את הדרך שבה יש לבחון בקשות לביטול צו ירושה. נקבע מבחן תלת-שלבי (מצטבר), שרק עמידה בכולו תאפשר את פתיחת התיק:

1. קיומה של עובדה או טענה חדשה

התנאי הראשון והבסיסי הוא שהמבקש חייב להציג משהו חדש. לא ניתן להגיש בקשה לביטול צו רק כי אתם לא מרוצים מפרשנות השופט או כי "נזכרתם" בטיעון משפטי אחר. עליכם להביא ראיה, מסמך, או עובדה מהותית שלא הייתה ידועה לערכאה שנתנה את הצו בזמן אמת.

• דוגמה: צוואה מאוחרת יותר, הוכחת אבהות, גילוי שנכס מסוים לא שייך לעיזבון.

2. הקשר הסיבתי (המבחן ההיפותטי)

בית המשפט שואל את עצמו: "אילו העובדה הזו הייתה מונחת בפניי ביום מתן הצו – האם הייתי פוסק אחרת?". אם התשובה היא לא, הבקשה תידחה. העובדה החדשה חייבת להיות כזו שיש בכוחה לשנות את תוכן הצו באופן מהותי.

3. מבחן "השקידה הסבירה" (המוקש העיקרי)

זהו המכשול הגבוה ביותר, שבו נופלות רוב הבקשות. החוק דורש שהעובדה לא הייתה בפני בית המשפט, אבל הפסיקה הוסיפה נדבך קריטי: האם המבקש יכול היה להביא את העובדה הזו קודם, לו היה פועל בשקידה סבירה?

כאן בית המשפט בוחן את התנהגות המבקש ב"זכוכית מגדלת". לא מספיק להגיד "לא ידעתי". השאלה היא "האם היית צריך לדעת?".

• אם ידעתם שיש צוואה ולא הגשתם אותה בזמן – זו רשלנות.
• אם ידעתם על הליך הירושה ובחרתם "לשבת על הגדר" – זו עצימת עיניים.

בהלכת לשינסקי נקבע כי אם המבקש לא הביא את העובדה בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, בית המשפט רשאי (ואף נוטה) לדחות את הבקשה, גם אם העובדה החדשה היא אמת לאמיתה.

פרק ג': הזמן כגורם מכריע – סוגיית השיהוי

אחת הטעויות הנפוצות של לקוחות המגיעים למשרדנו היא המחשבה שיש להם זמן. "גילינו את הצוואה אתמול, ניקח כמה חודשים להתארגן ונפנה לבית המשפט". זו טעות קריטית.

במסגרת סעיף 72, מירוץ הזמן הוא אכזרי. החוק קובע כי בקשה לתיקון צו צריכה להיות מוגשת בהזדמנות הראשונה האפשרית.

מתי מתחיל השעון לתקתק?

לא מיום הפטירה, וגם לא בהכרח מיום מתן הצו המקורי. השעון מתחיל (בתיאוריה) מהרגע שבו נודעה לכם העובדה החדשה. אולם, בית המשפט בוחן את ה"שיהוי" בשני היבטים:

1. שיהוי סובייקטיבי: כמה זמן עבר מהרגע שידעתם בפועל ועד שהגשתם את הבקשה?
2. שיהוי אובייקטיבי: כמה זמן עבר ממתן הצו המקורי ועד הגשת הבקשה הנוכחית? ככל שעבר יותר זמן (שנים), הנטל להצדיק את פתיחת התיק הופך לכבד הרבה יותר.

מהו שיהוי "סביר"?

אין תשובה מתמטית, וכל מקרה נבחן לגופו, אך הפסיקה מחמירה מאוד:

• איחור של שבועות בודדים עשוי להתקבל בהבנה אם יש הסבר סביר (מחלה, שהות בחו"ל, קושי בהשגת מסמכים).
• איחור של חודשים ארוכים או שנים דורש "הסבר חזק במיוחד". בהעדר הסבר משכנע, הבקשה תידחה על הסף בשל שיהוי, גם אם התוצאה היא שצוואה אמיתית לא תקוים.

פרק ד': שיקול הדעת השיפוטי – "מאזן הנוחות"

נניח שעברתם את כל המשוכות: הבאתם עובדה חדשה, היא משנה את התמונה, והוכחתם שלא יכולתם לדעת עליה קודם. האם הניצחון מובטח? התשובה היא לא.

לבית המשפט (או לרשם) יש עדיין שיקול דעת רחב. הוא אינו "חייב" לבטל את הצו, אלא "רשאי". כאן נכנסת לתמונה "נוסחת האיזון" שבודקת את הנזק היחסי:

1. מידת הפגיעה ביורשים המקוריים: האם היורשים על פי הצו המקורי כבר בזבזו את הכסף? האם הם מכרו את הדירה? האם הם הסתמכו על הירושה לשינוי קיצוני באורח חייהם (למשל, עזבו עבודה)? ככל ש"שינוי המצב לרעה" של היורשים המקוריים גדול יותר, כך יטה בית המשפט שלא לבטל את הצו.
2. זכויות צד שלישי (תקנת השוק): זהו אולי השיקול החזק ביותר. אם הדירה שהתקבלה בירושה כבר נמכרה לצד שלישי תם לב (קונה שקנה ושלם תמורה), בית המשפט יגן ברוב המקרים על הקונה. סעיף 73 לחוק הירושה מגן על מי שרכש זכויות בתום לב על סמך צו ירושה, גם אם הצו מתברר בדיעבד כשגוי. במצב כזה, ביטול הצו עשוי להיות חסר משמעות מעשית לגבי הנכס הספציפי.
3. מהות העובדה החדשה: ככל שהעובדה החדשה מצביעה על מרמה, זיוף או חוסר תום לב קיצוני של הצד שכנגד, בית המשפט ייטה יותר להתערב ולבטל את הצו, גם אם חלף זמן רב. "הרשע לא ייצא נשכר" הוא עיקרון שמנחה שופטים רבים.

פרק ה': דוגמאות מהשטח (Case Studies)

כדי להמחיש את המורכבות, נציג שני מקרים (בדויים, המבוססים על פסיקה) המדגימים את הגבול הדק:

מקרה א': הצוואה שנמצאה בבוידעם (דחיית הבקשה)

יורשים חילקו עיזבון לפי צו ירושה (שווה בשווה בין אחים). לאחר 5 שנים, אחד האחים מצא בבית הוריו, בתוך ארגז מסמכים ישן, צוואה לטובתו. הוא ביקש לבטל את הצו. הכרעה: בית המשפט דחה את הבקשה. הסיבה: מבחן השקידה הסבירה. בית המשפט קבע שהבן היה צריך לחפש בבית הוריו באופן יסודי מיד לאחר הפטירה. העובדה שהמסמכים היו בביתם כל הזמן מלמדת שיכול היה לגלותם במאמץ סביר. השיהוי של 5 שנים, והעובדה שהאחים כבר עשו שימוש בכספים, הכריעו את הכף נגד התיקון.

מקרה ב': האח המוסתר והתרמית (קבלת הבקשה)

ניתן צו ירושה לטובת בת יחידה, שהצהירה שהיא היורשת הבלעדית. לאחר 7 שנים, הגיע אדם מחו"ל והוכיח שהוא בנו של המנוח מנישואים קודמים, והציג מסמכים שהבת ידעה על קיומו והסתירה זאת במכוון מהרשם. הכרעה: בית המשפט ביטל את הצו למרות השיהוי הרב. הסיבה: חוסר תום לב ומרמה. כאשר הצו המקורי הושג בתרמית (העלמת עובדת קיומו של יורש), בית המשפט נוטה פחות להגן על "הסתמכות" היורש הרמאי. גילוי האמת גובר במקרה זה על סופיות הדיון.

פרק ו': כיצד אנו במשרד חגית הלוי ושות' מטפלים בבקשות אלו?

בקשה לפי סעיף 72 היא "ניתוח כירורגי" משפטי. לא ניתן להגיש אותה כלאחר יד. ההכנה דורשת אסטרטגיה מדויקת:

1. איסוף מודיעין: אנו בודקים האם ה"עובדה החדשה" היא אכן חזקה ומוכחת.
2. בניית ציר זמן (Timeline): אנו מכינים הסבר מפורט לכל יום שעבר מאז מתן הצו ועד הגילוי, כדי לנטרל את טענת השיהוי.
3. הוכחת תום הלב: הדגשה כי הלקוח שלנו פעל ביושר ולא ידע, ולא יכול היה לדעת, על המידע החדש.
4. בחינת הנזק: הערכה ריאלית של סיכויי ההצלחה מול הפגיעה בצדדים האחרים.

מתי כדאי לפנות לייעוץ?

• מיד כשמתגלה מסמך חדש או מידע חדש (צוואה, הקלטה, יורש נוסף).
• אם גיליתם שהיורשים האחרים הסתירו מידע מהרשם לענייני ירושה.
• אם קיבלתם תביעה לביטול צו ירושה שניתן לטובתכם לפני זמן רב.

סיכום

סעיף 72 לחוק הירושה הוא ה"שסתום" של מערכת המשפט, המאפשר לתקן עיוותי דין גם לאחר שהתיק נסגר. אך זהו שסתום שמופעל במשורה ובזהירות רבה.

השילוב של עובדה חדשה ומהותית, העדר רשלנות מצד המבקש, ופניה לבית המשפט במהירות המרבית, הוא המפתח להצלחה. כל המתנה מיותרת, כל היסוס, עלולים להפוך צו שגוי לצו חלוט שלא ניתן לשינוי.

נתקלתם במידע חדש לאחר שניתן צו ירושה? חוששים שזכויותיכם נפגעו עקב הסתרת מידע? אל תמתינו. צוות משרד חגית הלוי ושות', בעל ניסיון עשיר בניהול תיקי ירושה מורכבים בבתי המשפט לענייני משפחה, עומד לרשותכם לבחינת המקרה ובניית האסטרטגיה הנכונה ביותר עבורכם.

The post המדריך המלא לביטול ותיקון צווי ירושה: מתי ניתן "לפתוח את התיק" מחדש? appeared first on עו"ד לענייני משפחה חגית הלוי ושות'.

בין יציבות לאמת: הדילמה הנצחית של דיני הירושה

הליך הירושה בישראל הוא בדרך כלל הליך סדור, ליניארי וסופי. אדם הולך לעולמו, משפחתו מתאבלת, ולאחר מכן פונה לרשויות המדינה כדי להסדיר את חלוקת רכושו. הרגע שבו נחתם צו הירושה או צו קיום הצוואה הוא רגע מכונן; הוא מסמן את המעבר בין תקופת אי-הוודאות לתקופת היציבות. מרגע זה ואילך, הרכוש מחליף ידיים, דירות נרשמות על שם בעליהן החדשים, וכספים שנצברו בעמל חיים משוחררים לטובת הדור הבא. השאיפה של מערכת המשפט, ושל החברה בכללותה, היא לראות בצו זה "סוף פסוק". אנו רוצים לחיות בעולם שבו החלטות שיפוטיות הן יציבות, המאפשרות לאנשים לתכנן את עתידם הכלכלי מבלי להביט כל הזמן לאחור בחשש.

אולם, החיים חזקים יותר מכל פרוצדורה משפטית. לעיתים, המציאות מתדפקת על הדלת זמן רב לאחר שההליך הסתיים. צוואה חדשה מתגלה במפתיע בתוך ספר ישן, ילד לא מוכר מחוץ לנישואים מופיע ודורש את חלקו, או ראיות לתרמית וזיוף צצות פתאום וטורפות את הקלפים. ברגעים אלו נוצרת התנגשות חזיתית בין שני ערכי יסוד במשפט הישראלי: מצד אחד, השאיפה ל"חקר האמת" – הרצון המוסרי והצודק לחלק את העיזבון כפי שהמנוח באמת רצה או כפי שהחוק באמת מחייב; ומצד שני, עקרון "סופיות הדיון" (Res Judicata) – הצורך החברתי למנוע התדיינויות אינסופיות ולהגן על מי שכבר הסתמך על המצב הקיים.

במאמר זה נצלול לעומקה של הסוגיה המורכבת הזו. נבחן כיצד סעיף 72 לחוק הירושה מנסה לגשר על התהום שבין האמת ליציבות, נבין מדוע בתי המשפט נוטים לחסום את שעריהם בפני בקשות מאוחרות, ונסביר מה נדרש כדי בכל זאת להצליח ולפתוח את תיק הירושה מחדש.

השער הצר של סעיף 72 לחוק הירושה

המחוקק הישראלי היה ער למתח הזה, ולכן יצר את סעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. סעיף זה משמש כ"שסתום ביטחון", פתח צר המאפשר לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט לתקן או לבטל צווים שכבר ניתנו, אם התגלו עובדות חדשות או טענות שלא היו ידועות בזמן אמת. אך חשוב להבין את הדקויות: החוק מנוסח בלשון של רשות ולא בלשון של חובה. המילה "רשאי" המופיעה בסעיף היא המפתח להבנת הגישה השיפוטית כולה. היא מעניקה לשופט שיקול דעת רחב מאוד, כמעט מוחלט, להחליט האם להיעתר לבקשה או לדחות אותה, גם אם העובדות החדשות הן נכונות לחלוטין.

בניגוד לערעור רגיל, שבו בוחנים האם השופט טעה ביישום החוק על בסיס העובדות שהוצגו לו, בקשה לפי סעיף 72 מבוססת על שינוי התשתית העובדתית עצמה. הטענה היא לא "השופט טעה", אלא "השופט לא ידע". זהו הבדל דרמטי. המבקש למעשה אומר: "אם בית המשפט היה יודע אז את מה שאני יודע היום, פסק הדין היה נראה אחרת לגמרי". כדי שטיעון כזה יתקבל, הוא חייב להיות מבוסס על חידוש מהותי, ולא על מחזור של טענות ישנות באצטלה חדשה.

המצפן של הלכת לשינסקי: שלושת המבחנים המצטברים

במשך עשרות שנים, בתי המשפט בישראל צועדים לאורו של פסק הדין המנחה בעניין לשינסקי נ' שפירא. פסק דין זה התווה את הדרך שבה יש לבחון בקשות לביטול צו ירושה, וקבע מבחן תלת-שלבי שכל שלב בו הוא משוכה גבוהה יותר מקודמו. כדי להצליח בבקשה, לא מספיק לעבור אחד או שניים מהמבחנים הללו; יש לצלוח את כולם יחד.

השלב הראשון הוא הבדיקה העובדתית הפשוטה לכאורה: האם אכן קיימת עובדה חדשה? בית המשפט דורש לראות ראיה ממשית שלא הייתה מונחת בפניו בעבר. זה יכול להיות מסמך רפואי המעיד על דמנציה של המצווה, בדיקת רקמות, או מסמך צוואה מקורי. אך השלב השני הוא כבר מורכב יותר – המבחן ההיפותטי של הקשר הסיבתי. בית המשפט שואל את עצמו שאלה תיאורטית: "לו העובדה הזו הייתה ידועה לי ביום מתן הצו, האם התוצאה הייתה משתנה?". אם התשובה שלילית, הבקשה תידחה מיד. למשל, אם התגלתה צוואה חדשה אך היא פגומה מבחינה חוקית ופסולה על פניה, הרי שאין טעם לבטל את צו הירושה הקיים, שכן התוצאה הסופית תישאר זהה. המערכת המשפטית אינה עוסקת בתיקונים אקדמיים, אלא בתיקונים שיש להם נפקות מעשית לחלוקת הרכוש.

אולם המבחן השלישי הוא זה שמפיל את מרבית הבקשות, והוא נוגע להתנהלותו של המבקש עצמו. זהו מבחן "השקידה הסבירה". כאן בית המשפט עובר מעמדת הצופה לעמדת המבקר החריף. השאלה איננה רק "האם ידעת?", אלא "האם יכולת לדעת?". הפסיקה קובעת כי צד להליך משפטי חייב לפעול בערנות ובזריזות. אם יורש ידע על קיומם של מסמכים מסוימים אך התעצל לחפש אותם, או אם ידע שמתנהל הליך משפטי ובחר להתעלם ממנו מתוך אדישות ("לשבת על הגדר") – בית המשפט יראה בכך רשלנות. במקרים כאלו, הדלת תינעל בפניו גם אם הצדק האבסולוטי עמו. ההיגיון הוא שמערכת המשפט לא תיתן יד למי שישן על זכויותיו וגרם בכך נזק ליציבות המערכת ולצדדים אחרים.

מלכודת הזמן: השיהוי כחרב פיפיות

בדיני ירושה, הזמן הוא האויב הגדול ביותר של האמת. מושג ה"שיהוי" מקבל משמעות קריטית, לעיתים אף יותר ממושג ההתיישנות הפורמלית. בתי המשפט מבחינים בין שני סוגים של שיהוי, ששניהם פועלים לרעת המבקש.

הראשון הוא השיהוי הסובייקטיבי, הבוחן את התנהגות המבקש מרגע גילוי העובדה החדשה. הציפייה היא לפעולה מיידית. אדם שמגלה צוואה חדשה וממתין חודשים ארוכים לפני שהוא פונה לבית המשפט, ללא הסבר מניח את הדעת (כגון מחלה קשה או שהות במדינת אויב), מסתכן בדחיית בקשתו על הסף. בית המשפט מפרש את ההמתנה כוויתור על הזכות לתבוע.

השני, והמורכב יותר, הוא השיהוי האובייקטיבי, הבוחן את הזמן שחלף מאז מתן הצו המקורי. ככל שחולפות השנים, כך הנטל להצדיק את פתיחת התיק הופך לכבד יותר. הסיבה לכך נעוצה במושג הראייתי של "נזק ראייתי". כעבור עשר או עשרים שנה, עדים מרכזיים הולכים לעולמם, הזיכרון האנושי מתעמעם, ומסמכים חשובים הולכים לאיבוד. פתיחת תיק בשלב כה מאוחר מעמידה את הצד השני (הנתבע) בנחיתות קשה, שכן יכולתו להתגונן ולהוכיח את צדקתו נפגעת אנושות. לכן, הפסיקה קבעה שרק במקרים נדירים וקיצוניים יבוטל צו ירושה בחלוף שנים רבות.

מאזן הנוחות: הדרמה האנושית באולם המשפט

גם כאשר המבקש צולח את כל המשוכות הטכניות והראייתיות, הוא מגיע בסופו של דבר לשיקול הדעת המסכם של השופט, המכונה "מאזן הנוחות". זהו הרגע שבו המשפט היבש פוגש את המציאות האנושית הכואבת. השופט נדרש להניח על כפות המאזניים את הנזק שייגרם למבקש אם הבקשה תידחה, אל מול הנזק שייגרם ליורשים הנוכחיים אם הצו יבוטל.

במקרים רבים, היורשים על פי הצו המקורי הם אנשים תמי לב, שלא ידעו דבר על הצוואה המאוחרת או על היורש הנוסף. הם קיבלו את הירושה כדין, שילמו חובות, שיפצו בתים, או השתמשו בכסף למימון חייהם. ביטול הצו בשלב מאוחר עלול למוטט אותם כלכלית. בית המשפט נוטה להגן על "אינטרס ההסתמכות" של אותם יורשים. ככל ששינוי המצב שלהם לרעה הוא עמוק יותר ובלתי הפיך (למשל, מכירת נכס ושימוש בכסף), כך יגבר הנטייה להשאיר את המצב על כנו, גם במחיר של אי-קיום רצון המת האמיתי. זהו מחיר כבד, אך הכרחי לשמירה על הוודאות בחיי המסחר והכלכלה.

חומת המגן של צדדים שלישיים

ההגנה על היציבות מגיעה לשיאה כאשר מעורבים בסיפור צדדים שלישיים, זרים לסכסוך המשפחתי. סעיף 73 לחוק הירושה מעניק הגנה כמעט מוחלטת למי שרכש נכס מיורש בתמורה ובתום לב, בהסתמך על צו ירושה תקף. דמיינו זוג צעיר שרכש דירה מיורש, רשם אותה על שמו בטאבו וגר בה שנים. אם יתברר פתאום שהמוכר לא היה היורש האמיתי, לא יעלה על הדעת לנשל את הזוג הצעיר מביתם. החוק קובע כי זכותם גוברת. במצב כזה, גם אם יבוטל צו הירושה, הנכס עצמו אבוד עבור היורש האמיתי, והוא יוכל לכל היותר לתבוע פיצוי כספי מהיורש המדומה – תביעה שלעיתים קרובות נותרת חסרת תוחלת אם הכסף כבר בוזבז.

החריג המוסרי: תרמית וזדון

עם זאת, ישנו כוח אחד חזק שיכול למוטט את חומות ההגנה של השיהוי וההסתמכות: התרמית. מערכת המשפט, השמרנית והזהירה, אינה מוכנה לסבול מצב שבו "חוטא יוצא נשכר". כאשר מתברר שהצו המקורי הושג תוך כדי הונאה, זיוף, או הסתרה מכוונת של יורשים, גישת בית המשפט משתנה מן הקצה אל הקצה.

במקרים של חוסר תום לב קיצוני, בתי המשפט נוטים להתעלם כמעט לחלוטין מטענות של שיהוי. אדם שרימה וזייף צוואה לא יוכל להסתתר מאחורי הטענה "למה נזכרתם רק עכשיו?". זעקת ההגינות גוברת על עקרון סופיות הדיון. עם זאת, נטל ההוכחה במקרה כזה הוא כבד במיוחד. טענת מרמה דורשת ראיות חזקות וחד-משמעיות, וחשדות בעלמא לא יספיקו כדי להפוך את הקערה על פיה.

סיכום: המרוץ נגד השעון

לסיכום, סוגיית ביטול צווי ירושה היא אחת המורכבות והרגישות בדיני המשפחה. היא מפגישה את הכאב האישי עם הנוקשות הפרוצדורלית, ואת החיפוש אחר האמת עם הצורך ביציבות. המסר המרכזי העולה מן הפסיקה והחוק הוא חד משמעי: אם התעורר ספק, אם התגלה מידע, או אם נוצר חשד – אסור להמתין. הזמן אינו מרפא את הפגמים בתיק הירושה, אלא להיפך – הוא מעמיק אותם והופך את התיקון לבלתי אפשרי. ההתנהלות בתיקים אלו דורשת מומחיות ספציפית, יכולת איסוף ראיות מהירה, והבנה מעמיקה של מערכת האיזונים העדינה שמפעיל בית המשפט. רק פעולה מהירה, נחושה ומקצועית יכולה לפתוח מחדש את השערים שנסגרו ולעשות צדק היסטורי

The post רעידת אדמה אחרי הצו: המדריך המלא לביטול ותיקון צווי ירושה בישראל appeared first on עו"ד לענייני משפחה חגית הלוי ושות'.

לא אחת עולה השאלה מה דינו של רכוש לאחר פטירת אחד מבני הזוג:
האם יש לפעול לפי הסכם ממון שנחתם ואושר בחיי בני הזוג, או שמא לפי צוואה שנערכה בהתאם לחוק הירושה?

השאלה אינה תיאורטית בלבד, והיא עומדת בלבם של סכסוכי ירושה רבים.
פסיקת בתי המשפט, ובראשה פסק דינו של בית המשפט העליון, קבעה כללים ברורים בסוגיה.

המסגרת הנורמטיבית – הבחנה בין הסכם ממון לצוואה

הדין הישראלי יוצר הבחנה חדה בין:

• הסכם ממון – הסכם חוזי המסדיר יחסי רכוש בין בני זוג בחייהם

• צוואה – מסמך חד-צדדי שמטרתו להסדיר חלוקת עיזבון לאחר המוות

עורך דין צוואות וירושות נדרש להבחנה זו, שכן כל מסמך כפוף לחוק שונה, לתכלית שונה ולדרישות צורניות ומהותיות שונות.

פסק הדין של בית המשפט העליון – בע״מ 4739/15

פלונית נ׳ פלוני (השופט ניל הנדל, 30.12.2015)

בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון עיקרון יסוד ברור:
חלוקת עיזבון לאחר פטירה תיעשה באמצעות צוואה בלבד, ולא באמצעות הסדרים חיצוניים לה.

עיקרי קביעות בית המשפט:

• יש לעמוד על הדרישה לעריכת צוואה בהתאם לחוק הירושה

• אין ליתן תוקף להוראות לחלוקת עיזבון שמחוץ למסגרת הצוואה

• הקפדה זו נועדה לשמור על יציבות, ודאות ומניעת מחלוקות

מדברי השופט הנדל:

"תכליתו של מוסד הצוואה היא כיבוד רצון המצווה… על אדם לכבד את מסגרת הצוואה בחייו כדי שלאחר מותו ניתן יהיה לכבד את רצונו."

בית המשפט הדגיש כי סטייה ממסגרת הצוואה עלולה ליצור אי־בהירות בשלב שבו המנוח אינו יכול עוד להבהיר את עמדתו.
המנוח, כך נקבע, מדבר דרך צוואתו – ולא דרך הסכמים אחרים.

האם הסכם ממון יכול לגבור על צוואה?

התשובה, על פי הפסיקה, היא שלילית.

גם אם:

• הסכם הממון נחתם כדין

• אושר בבית המשפט

• משקף הסכמות ברורות בין בני הזוג

אין בכך כדי להקנות לו מעמד של צוואה או לאפשר לו להסדיר חלוקת רכוש לאחר המוות.

פסק הדין בתמ״ש 4001-01-14

ג' א' נ׳ א' א' (השופטת אסתר שטיין, 11.01.2016)

פסק דין זה חיזק והעמיק את ההלכה שנקבעה בעליון.

השאלה שנדונה:

האם ניתן לראות בהסכם ממון שאושר בבית המשפט כצוואה בעדים או כצוואה בפני רשות?

קביעות בית המשפט:

• הסכם ממון הוא הסכם ממון ולא צוואה

• עצם הבאת ההסכם לאישור בית המשפט אינה מקנה לו מעמד של צוואה

• ההסכם אושר מכוח:

• חוק יחסי ממון בין בני זוג

• חוק בית המשפט לענייני משפחה

• ולא מכוח חוק הירושה ותקנותיו

בית המשפט קבע במפורש:

"אין מחלוקת בין הפוסקים והמלומדים על כך שהוראות בהסכם ממון שמדיר את בן הזוג ו/או שמזכות צדדים שלישיים ברכוש של מי מבני הזוג – אינן תקפות לאחר המוות."

המשמעות המעשית – טעויות נפוצות

עורך דין צוואות וירושות נתקל לא אחת במצבים שבהם:

• בני זוג סברו שהסכם ממון "מספיק גם למוות"

• לא נערכה צוואה משלימה

• נוצר פער בין רצון המנוח לבין הדין החל בפועל

התוצאה עלולה להיות:

• סכסוכי ירושה

• פרשנויות שיפוטיות שלא תואמות את כוונת המנוח

• תחולה של הוראות חוק הירושה במקום רצון אישי

מתי הסכם ממון כן רלוונטי?

הסכם ממון תקף ומחייב:

• במהלך חיי בני הזוג

• לעניין איזון משאבים

• לחלוקת רכוש בעת פרידה או גירושין

אך עם הפטירה – הבכורה ניתנת לצוואה בלבד.

סיכום

הפסיקה קובעת קו ברור:

• הסכם ממון אינו צוואה

• הסכם ממון אינו יכול לשמש תחליף לצוואה

• חלוקת עיזבון לאחר פטירה מחייבת עמידה בהוראות חוק הירושה

מי שמעוניין להסדיר את רכושו לאחר מותו, חייב לעשות זאת באמצעות צוואה ערוכה כדין, גם אם קיים הסכם ממון תקף.

The post הסכם ממון או צוואה – מי גובר על מי? appeared first on עו"ד לענייני משפחה חגית הלוי ושות'.

הדין הישראלי מכיר במספר עילות מרכזיות לבטלות צוואה, אשר עשויות להביא לדחיית הבקשה לצו קיום צוואה, כולו או חלקו.

העילות המרכזיות להתנגדות לצו קיום צוואה

1. תקיפת מהות ותוכן הצוואה

עילה זו מתמקדת בשאלה האם הצוואה משקפת רצון חופשי, ברור ואמיתי של המנוח.
במסגרת זו נבחנים, בין היתר:

• הוראות חריגות או בלתי סבירות
• ניתוק לא מוסבר מיורשים טבעיים
• שינוי קיצוני מצוואות קודמות ללא הסבר

עורך דין צוואות וירושות יבדוק האם ניתן להצביע על פער מהותי בין רצונו המוכר של המנוח לבין הוראות הצוואה בפועל.

2. פגם צורני או טכני בצוואה

חוק הירושה קובע דרישות פורמליות ברורות לכל סוג צוואה:

• צוואה בכתב יד
• צוואה בעדים
• צוואה בפני רשות
• צוואה בעל-פה (שכיב מרע)

פגם צורני, כגון:

• היעדר חתימה
• פגם בעדים
• אי-עמידה בדרישות החוק

עשוי להביא לבטלות הצוואה, אלא אם מדובר בפגם שניתן לריפוי בהתאם להוראות החוק והפסיקה.

3. חוסר כשירות של המנוח

אחת העילות השכיחות בהתנגדויות לצוואה.
הבדיקה מתמקדת במצבו הקוגנטיבי של המנוח לצוות במועד עריכת הצוואה,  כאשר מצבו הבריאותי של המצווה המנוח נבדק גם בתקופה שלפני או שלאחר חתימתו על הצוואה.

לצורך בחינת כשרותו ורצונו החופשי של המנוח נבחנים בין היתר:

• מצבו הרפואי
• מצבו הקוגניטיבי
• יכולתו להבין את משמעות הצוואה והשלכותיה

עורך דין צוואות וירושות ייעזר לעיתים בחוות דעת רפואיות, רשומות רפואיות ועדויות של גורמים מקצועיים שונים שטיפלו במנוח.

4. השפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המנוח

השפעה בלתי הוגנת מהווה עילה עצמאית לפסילת צוואה.
הפסיקה בביהמ"ש העליון בישראל קבעה מבחנים ברורים (הלכות גודמן ומרום), הכוללים:

• מידת עצמאות המנוח
• היקף התלות בנהנה
• שימוש לרעה בתלות
• בידוד חברתי
• נסיבות עריכת הצוואה

כאשר מוכח כי רצון המנוח נפגע – הצוואה עלולה להיפסל.

קיום צוואה בעל-פה וביטול צוואה בכתב – חריג משמעותי

לצד העילות הקלאסיות לבטלות צוואה, הדין מכיר במצב חריג שבו צוואה בעל-פה (שכיב מרע) תגבר על צוואה קודמת בכתב.

המסגרת החוקית

צוואה בעל-פה מותרת כאשר:

• המצווה רואה עצמו מול פני המוות
• הדברים נאמרים בפני שני עדים
• נערך זיכרון דברים ונמסר לרשם הירושה

חשוב לציין כי מדובר בחריג מצומצם, שנבחן בזהירות רבה ע"י ביהמ"ש והנטל להוכחתו מוגבר.

פסק דין מ.נ. ז"ל נ' א.ג – צוואה בעל-פה גוברת על צוואה כתובה

ת"ע (חי') 35459-02-13, בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת אלה מירז)

במקרה זה דן בית המשפט בצוואה של מנוחה ערירית, אשר ערכה צוואה כתובה ובה הורישה את רכושה לחברתה ולילדיה.

אלא שעל ערש דווי, ובסמוך למותה, אמרה המנוחה למכריה בעל-פה, כי היא מבקשת להעניק להם במתנה דירה אחת מתוך רכושה.

טענות מרכזיות שעלו:

• קיימת צוואה כתובה תקפה
• הצוואה בעל-פה נאמרה סמוך למוות
• זיכרון הדברים הוגש לרשם הירושה באיחור

למרות זאת, בית המשפט קבע:

• מדובר בצוואת שכיב מרע תקפה
• דברי המנוחה שיקפו רצון ברור ואותנטי
• האיחור בהגשת זיכרון הדברים אינו מבטל את הצוואה
• יש לקיים את הצוואה בעל-פה, גם בניגוד לצוואה הכתובה הקודמת

המשמעות המעשית לעורכי דין וליורשים

פסק הדין מדגיש כי:

• לא תמיד הצוואה הכתובה היא סוף פסוק
• בית המשפט יבחן את רצונו האמיתי של המנוח
• גם חריגים נדירים עשויים לגבור על כללים פורמליים

עורך דין צוואות וירושות נדרש לבחון כל מקרה לגופו, תוך שילוב בין הדין הכתוב, הפסיקה והנסיבות האנושיות.

סיכום

התנגדות לצו קיום צוואה יכולה להתבסס על מגוון עילות:

• פגמים בתוכן או בצורה
• חוסר כשירות
• השפעה בלתי הוגנת
• ואף קיומה של צוואה בעל-פה חריגה

הפסיקה מלמדת כי בתי המשפט אינם בוחנים את הצוואה כטקסט טכני בלבד, אלא בודקים האם היא משקפת רצון חופשי, מודע ואמיתי של המנוח.

The post עילות לבטלות צוואה – מתי ניתן להתנגד לצו קיום צוואה appeared first on עו"ד לענייני משפחה חגית הלוי ושות'.

השפעה בלתי הוגנת מהווה אחת העילות המרכזיות לפסילת צוואה בדין הישראלי.
עורך דין צוואות וירושות הבוחן צוואה נדרש לבדוק האם רצונו של המצווה היה חופשי ועצמאי, או שמא תוצר של לחץ, תלות או ניצול מצד הנהנה.

פסיקת בית המשפט העליון, ובראשה פסקי הדין בפרשות גודמן ו–מרום, קבעה מערכת מבחנים שמנחה בתי משפט, עורכי דין וגורמים מקצועיים בבחינת טענות להשפעה בלתי הוגנת.

הלכת גודמן – כלים מעשיים לעורך דין צוואות וירושות

ע״א 4902/91 שדמה גודמן נ׳ ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות

בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון כי אין די בקשר קרוב בין המצווה לנהנה.
עורך דין צוואות וירושות נדרש לבחון שורה של תנאים, כאשר מרכז הכובד הוא מידת עצמאותו של המצווה במועד עריכת הצוואה.

הלכת מרום – חיזוק המבחנים והבחינה המצטברת

דנ״א 1516/95 רינה מרום נ׳ היועץ המשפטי לממשלה

הלכת מרום הדגישה כי מדובר במבחנים גמישים ומצטברים.
עורך דין צוואות וירושות אינו בוחן תנאי אחד מבודד, אלא את התמונה הכוללת: מערכת היחסים, דפוסי ההתנהלות ונסיבות עריכת הצוואה בפועל.

התנאים המרכזיים לקביעת השפעה בלתי הוגנת

1. יכולת התנהלות עצמאית של המנוח

עורך דין צוואות וירושות בוחן האם המנוח:

• הלך והתנהל באופן עצמאי

• ביצע סידורים יומיומיים בעצמו

• קיבל החלטות ללא תלות קבועה באחר

עצמאות תפקודית מחזקת את תקפות הצוואה, גם כאשר קיימת קרבה לנהנה.

2. עצמאות פיזית ושכלית

הבחינה נעשית בשני מישורים:

• פיזי – מצב רפואי, מגבלות תנועה, צורך בעזרה

• שכלי – צלילות דעת, הבנת משמעות הצוואה והשלכותיה

עורך דין צוואות וירושות ייתן משקל גבוה במיוחד לעצמאות השכלית והרצונית.

3. היקף התלות הכללית של המנוח

יש לבדוק:

• האם המנוח היה תלוי בזולת לצרכיו הבסיסיים

• האם נזקק לליווי קבוע

• האם התקשה לפעול באופן עצמאי

תלות כללית מהווה תשתית אפשרית להשפעה, אך אינה מספיקה לבדה.

4. היקף התלות בנהנה מהצוואה

זהו מבחן מרכזי בפסיקה:

• האם הנהנה היה הדמות הדומיננטית בחיי המנוח

• האם שלט בגישה למנוח

• האם היווה גורם מתווך בלעדי

ככל שהתלות בנהנה עמוקה יותר, כך מתחזק החשד להשפעה בלתי הוגנת.

5. שימוש לרעה בתלות

עורך דין צוואות וירושות בוחן האם התלות נוצלה:

• לחץ רגשי

• יצירת פחד או תחושת מחויבות

• הצגת הצוואה כתנאי להמשך סיוע

לא כל השפעה היא פסולה, אלא רק השפעה הפוגעת בחופש הרצון.

6. קשרי המנוח עם הזולת

יש לבחון:

• קשר עם בני משפחה

• קשרים חברתיים

• פתיחות לדעות נוספות

ריבוי קשרים מצביע על עצמאות מחשבתית.

7. בידוד חברתי

בידוד עשוי להעיד על השפעה פסולה, במיוחד כאשר:

• הנהנה יזם את הניתוק

• נמנעו ביקורים

• נשלט המידע שהגיע למנוח

8. נסיבות עריכת הצוואה

עורך דין צוואות וירושות בוחן:

• מי יזם את עריכת הצוואה

• האם המצווה בחר את עורך הדין בעצמו

• האם ניתנה לו אפשרות אמיתית לשקול ולשנות את הצוואה

9. מעורבות הנהנה בהכנת הצוואה

נבדק האם:

• הנהנה ליווה את המצווה לפגישות

• נכח בעת מתן ההוראות

• היה מעורב בניסוח

מעורבות כזו אינה פוסלת אוטומטית, אך מחייבת בחינה זהירה.

10. מימון עריכת הצוואה

גם זה שיקול רלוונטי:

• מי שילם על עריכת הצוואה

• האם הנהנה מימן

• האם המצווה היה מודע לכך

סיכום – תפקידו של עורך דין צוואות וירושות

הלכות גודמן ו–מרום מחייבות בחינה רחבה, זהירה ומעמיקה של נסיבות עריכת הצוואה.
עורך דין צוואות וירושות נדרש לבדוק האם הצוואה משקפת רצון חופשי, עצמאי ולא תוצאה של תלות וניצול.

כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, תוך שקלול כלל הנתונים ולא לפי מבחן בודד.

The post השפעה בלתי הוגנת בצוואות – נקודת המבט של עורך דין צוואות וירושות appeared first on עו"ד לענייני משפחה חגית הלוי ושות'.

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות (בפני כב' השופטת גילה ספרא-ברנע) מחדד את הגבול הדק שבין רצון חופשי לבין טענת עושק, ומעביר מסר חד משמעי: חתימה היא חתימה.

המקרה: "מתנה" בבית הקפה והחרטה שבאה אחריה

במרכז הפרשה עומד אב מבוגר ("התובע") שבשנת 2022 חתם על הסכם להעברת מחצית ממגרש ובית מגורים לבנו, ללא תמורה כספית. החתימה לא נעשתה במחשכים, אלא בפגישה מסודרת בבית קפה בנוכחות עורך דין. ההסכם כלל "חגורת ביטחון" לאב: הובטחה לו זכות מגורים בנכס לכל ימי חייו.

אלא שלאחר זמן מה, האב הגיש תביעה לביטול ההסכם. טענותיו היו קשות: הוא טען כי הבן הפעיל עליו "השפעה בלתי הוגנת", ניצל את מצוקתו ואת גילו המבוגר, וכי הוא למעשה לא הבין על מה הוא חותם ("עושק והטעיה").

הזווית המשפטית: גמירות דעת מול לחץ משפחתי

בית המשפט דחה את התביעה, וקביעתו חשובה לכל מי שמתכנן עסקת מתנה במשפחה. השופטת קבעה כי התובע (האב) היה צלול, הבין את משמעות הוויתור על הנכס, וחתם עליו מרצונו החופשי.

כאן נכנס לתמונה המושג המשפטי "גמירות דעת". כדי לבטל הסכם חתום, לא מספיק להגיד "התחרטתי". יש להוכיח פגם מהותי ברצון בעת החתימה. במקרה הזה, העובדה שהאב קיבל תמורה משמעותית – ביטחון בקורת גג לכל החיים (זכות מגורים) – חיזקה את ההבנה שמדובר בעסקה מחושבת והגיונית, ולא בניצול.

סוגיית הירושה העתידית (סעיף 8 לחוק הירושה)

נקודה משפטית מרתקת נוספת שעלתה בפסק הדין נוגעת ל"הסכם הנוסף" שנחתם בין הצדדים. במסגרת העסקה, הבן ויתר על זכויות עתידיות בירושת האם. החוק הישראלי (סעיף 8 לחוק הירושה) אוסר בדרך כלל על עריכת עסקאות בירושה של אדם שעודנו בחיים. לכאורה, ההסכם היה אמור להתבטל.

אולם, בית המשפט עשה הבחנה חשובה: החוק אוסר על העברת ירושה עתידית, אך לא בהכרח על ויתור (הסתלקות) ממנה. נקבע כי ההסכמים משלימים זה את זה וכי הוויתור של הבן תקף, שכן הוא נעשה בהתאם לצוואה ולא בניגוד לחוק.

השורה התחתונה: הגנה משפטית מונעת סכסוכים

האב הפסיד בתביעה, אך בית המשפט בחר שלא לחייב אותו בהוצאות משפט, מתוך תקווה לא להחריף את הקרע עם בנו – שכן השניים צפויים להמשיך לגור בשכנות.

מה אנחנו לומדים מכך?

1. הסכם מתנה הוא הסכם מחייב: טענות כמו "לא הבנתי" או "לחצו עליי" דורשות נטל הוכחה כבד מאוד, במיוחד כשהחתימה נעשתה בפני עו"ד.
2. מנגנוני הגנה: כשמעבירים נכס לילדים, חובה לעגן זכויות מגורים וביטחונות להורים (כפי שנעשה במקרה זה). זהו המפתח שמונע טענות עתידיות על ניצול.
3. תיעוד: העובדה שהחתימה נעשתה בצורה מסודרת, עם עורך דין ותוך הבנת ההשלכות, היא זו שהגנה על הבן ועל הנכס.

מתלבטים לגבי העברת נכסים במשפחה? רוצים לוודא שהמתנה שלכם לא תהפוך לשדה קרב משפטי? במשרדנו אנו מתמחים בעריכת הסכמים תוך-משפחתיים רגישים, המבטיחים את רצון הצדדים ומגנים עליכם מפני תהפוכות העתיד.

The post חלוקת הרכוש במשפחה appeared first on עו"ד לענייני משפחה חגית הלוי ושות'.

איך מתבצעת החלוקה בפועל?

חלוקת הפנסיה מתבצעת על בסיס "איזון משאבים", עקרון הקבוע בחוק יחסי ממון. עקרון זה קובע כי כל הנכסים והחיסכונות שנצברו במהלך הנישואין, כולל הפנסיה, שייכים לשני בני הזוג באופן שווה. החלוקה אינה נעשית על בסיס צבירה נומינלית בלבד, אלא על פי הערכת שווי אקטוארית הלוקחת בחשבון את התשואה העתידית ואת יתרת החיים של כל אחד מהצדדים.

ברוב המקרים, חלוקת הפנסיה אינה מתבצעת באמצעות העברה פיזית של כספים מקרן אחת לשנייה, אלא בדרך של "הסכם חלוקת זכויות פנסיוניות" המאושר על ידי בית המשפט. הסכם זה מורה לחברת הביטוח או לקרן הפנסיה להעביר את חלקו של בן הזוג הלא חוסך ישירות לקרן חדשה שנפתחה על שמו. באופן זה, הבעלים המקורי של הקרן לא צריך למשוך כספים ולשלם מיסים מיותרים, והחלוקה מתבצעת בצורה יעילה ומסודרת.

האם בן זוג שאינו מבוטח זכאי גם הוא לפנסיה?

התשובה היא כן. בתי המשפט מכירים בכך שגם בן זוג שלא עבד בשכר, אלא ניהל את משק הבית וגידל את הילדים, אפשר לבן הזוג השני לצבור קריירה וחיסכון פנסיוני משמעותי. לכן, הוא זכאי למחצית מהזכויות שנצברו. זכות זו תקפה גם כאשר אחד מבני הזוג החזיק בכספים שהתקבלו מעבודה בחו"ל או בקרנות השתלמות.

פנסיית שאירים: האם היא שייכת לבן הזוג הגרוש?

פנסיית שאירים היא תשלום חודשי שמשולם לשאירים (בני זוג, יתומים) של עמית שהלך לעולמו. סוגיה זו מורכבת במיוחד בקרב בני זוג גרושים.

• הסכם גירושין: התשובה לשאלה זו תלויה בעיקר בהסכם הגירושין. אם הוסכם מפורשות בהסכם שהאישה הגרושה תהיה זכאית לפנסיית שאירים במקרה של פטירת הבעל, בתי המשפט יאכפו בדרך כלל את ההסכם.

• התנאים בקרן הפנסיה: ישנן קרנות פנסיה המגבילות את זכויות השאירים רק לבן/בת הזוג הנוכחיים. חשוב לבדוק את התקנון של הקרן הרלוונטית כדי להבין את המגבלות.

במקרים שבהם אין הסכם מפורש, התקנון של קרן הפנסיה הוא הקובע. עם זאת, בתי המשפט נוטים לעיתים להתערב כאשר ישנה פגיעה בזכותה של אישה גרושה לקבלת פנסיה במקרה של מות הבעל, בייחוד אם היא אינה זכאית לקבלת קצבה אחרת.

דגשים חשובים שכדאי לזכור

• ייעוץ מקצועי: חלוקת פנסיה היא תהליך מורכב. חשוב לקבל ליווי של עורך דין לענייני משפחה המתמחה בתחום, שידאג לאישור הסכם הגירושין בבית המשפט ויוודא שהזכויות מועברות בפועל.

• תיקון חקיקה: לאחרונה נכנסו לתוקף תקנות שמסדירות את נושא חלוקת הפנסיה ומקלות על התהליך.

• מינוי אקטואר: מומלץ למנות אקטואר שייעשה חישוב מדויק של שווי הפנסיה, כדי למנוע מחלוקות עתידיות.

חלוקת פנסיה בין בני זוג גרושים היא צעד חיוני להבטחת עתידם הכלכלי, וניהול נכון של התהליך יכול למנוע הפסדים מיותרים ואי ודאות כלכלית.

יש לכם שאלות נוספות בנושא? אנחנו כאן כדי לסייע.

The post חלוקת פנסיה בגירושין: איך מפרקים את הקשר הפנסיוני? appeared first on עו"ד לענייני משפחה חגית הלוי ושות'.